לחיות או לא להיות:(

*אתכם
*עליי
*אי אפשר
*זהו
*כדי
מה הקטע של הסמיילים? אין דבר כזה לכתוב סמיילים בקטע.
את לא כותבת סימני פיסוק כמו שצריך… צריך להצמיד את סימן הפיסוק לאות שלפניו ולעשות רווח לפני האות שאחריו.
אין דבר כזה שני סימני קריאה או שתי נקודות, יש רק או אחד/ת או שלושה/שלוש.
ותגידי חמודה, בת כמה את שיש עוד את הקטע של "חנונים" ו"מקובלים"?
יש לך מה להשתפר.

רומי- באמת שאין לך סיבה לבכות על ילדים שסה"כ רוצים לעצבן אותך. תנסי לעשות את המקסימום כדי להעתלם מהם (בובות וודו. סתאם!) ותתמקדי ותיהיהי יותר עם אלו שכן כיף לך איתם וכן אכפת להם ממך והם מוכנים לעזור לך. או שתפני למישהו מקצועי מספיק.
עכשיו בקשר לסיפור: הוא כתוב בתור מודעת "עזרה" באפאקספי…פחות בתור סיפור, וזה אכןם אתר סיפורים- ואני לא באה להעליב או משהו- אבל כן, תנסי גם לכתוב את זה בצורה יותר…. סיפורית, מה אני אגיד?
בהצלחה! בוקר טוב והמשך שבוע נעים!
אליה\ן

רומי לכולם. ובאמת לכולם קרה דברים דומים .
יש אנשים רעים בעולם שרוצים לפגוע ולהרוס אבל צריכים להגיד להן: "תמצאו חיים!!"
וללכת באמת כי הם עושים את כל זה כדי לגרום לך להרגיש ככה.
ותיהיה עם האנשים שאוהבים אותך והכל יהיה בסדר ואת תראי שבדרך כלל הם מקנאים באנשים שהם פוגעים בהם…
אולי חסר להם משהו? צריכם עזרה ?
אי אפשר לדעת…

רומי תשמני, יש ילדים שהם פשוט ח א ר ו ת ! ואת ממש ממש לא צריכה לשים עליהם !
אני אספר לך משהו קצת אישי.. אני עולה לט' עוד יומיים ואפשר להגיד שאני לא ממש הילדה שהגיעה לחטיבה ביום הראשון לפני שנתיים- אני לא רוצה לגרום לחשוב חלילה שהשתנתי בגלל ילדים אחרים כדי לגרום להם לאהוב אותי.. ממש לא .. אפילו לא חשבתי על זה … אבל כשהייתי ביסודי מכיתה ג' בערך התחיל אצלנו כל העניין של "מקובלים" ואפשר להגיד שאני הייתי הדבר הכי רחוק מזה .. ניינו בשכבה רק שלוש כיתות סך הכל 70 ומשהו ילדים ובכיתה שלי לא היו יותר מ-20 מה שצמצם עוד יותר את העניין של הרבה חברות וחברים, הבצפר היה אז חדש והגיבוש לא היהב משהו ככה שלהיות חברה של ילדות מכיתות אחרות היה קצת קשה לא כמו היום בחטיבה שכולם לומדים ביחד ונמצאים ביחד …
בקיצור בתור ילדה לא היו לי הרבה חברות-זה לא שלא הספיק לי ולא חלילה ישבתי בצד לבד ודברים כאלה, פשוט ביחס לילדים אחרים בכיתה ובשכבה שלי שכבר בכיתה ו' התחילו להתיידד עם ילדים מבתי ספר אחרים (שהיום לומדים איתנו) לי לא היו הרב חברוץ-היינו חבורה של 7 בנות וככה זה נשאר, עושים הכל ביחד ! היו עלי כמה חרמות לפעמים והבנים בכיתה שלי לא ממש אהבו אותי
כשהגעתי לחטיבה, שבמקרה שלי חשוב להגיד שזה היא עצומה כי זה חטיבה ותיכון של כל המועצה ככה שיש לי בשכבה בערך 450 ילד, חשבתי שזה ישאר ככה… אם לא אהבו אותי אז למה שהיום כן ?! ירדו עליי מלא! פשוט מלא! ואני לא יכולתי להחזיר להם כי ברגע שהייתי אומרת משהו רע על מישהו כל החברים שלו היו קופצים להגן עליו ! מתישהו זה ממש נמאס לי- ככה שכבר רציתי לעבור כיתה ואז החלטתי שאני עושה שינו-עשיתי לעצמי סוויץ' בראש והחלטתי שאני מחפשת לי חברים חדשים… והיום אחרי שנתיים בחטיבה ועם הילדים החדשים יש לי מלא מלא מלא חברים מכל הסוגים חחח מכל הכיתות ומכל המושבים (כן, זאת מועצה אזורית) ובכל פעם שאני עוברת ליד הילדים שהיו איתי ביסודי והציקו לי והם רואים שאני מסתובבת עם ילדים שנחשבים מקובלים אני רואה איך הם מתחילים להתלחשש ולעשות פרצופים לא מבינים
אני יודעת שזה דיי חופר ושזה לא הכי קשור למקרה שלך אבל רק רציתי להראות לך שלמרות שהייתי אחת הילדות הכי לא אהובות ושאין לה הרבה חברים היום כל מי שעשה לי את זה בעבר אוכל ת'כובע על זה אני שמתי פס עליו והמשכתי ולא נתתי לו להפריע לי… מקווה שעזרתי לך :)
יעש לי סיפור חדש – אני ממש אשמח אם תקראי אותו ותגידי לי מה דעתך עליו :)