לעמוד למול הגורל-פרק15-קונואה

קונואה חלם. אבל לא סתם חלום. הוא עמד בשדה פתוח. צ'נדלר עמדה במרחק כמה מטרים ממנו.
אותיות זהובות ומרחפות הופיעו בשמיים. לא תוכל מהגורל להתחמק-במוקדם ובמאוחר-הגורל ישחק.
קונואה רץ לעבר צ'נדלר, האותיות הזהובות התרסקו על העשב.
הבחורה מסתירה סוד עצום! הישמר… לחשו קולות. לקונואה לא היה אכפת, הוא חייב להגן על הצוות.
צ'נדלר התרחקה ממנו בכל פעם שהתקרב. בדיוק כמו קשת.
הישמר.
הוא התעורר. נוטף זיעה קרה. צ'נדלר רכנה מעליו והניחה על מצחו מטלית לחה.
"הוא מתעורר." היא לחשה. קונואה שכב בחדרו שבספינה. הוא הציץ בחלון. זו הייתה שעת דמדומים.
כול הנבחרים התגודדו סביבו. הם בחנו אותו מכף רגל ועד ראש. "קונואה, אתה נראה…שונה," אמרה אליסיה. היא הושיטה לו מראת איפור קטנה. היו לו פסים זהובים בשיער והעור שלו נעה יותר חיוור, העיניים שלו הכהו.
הוא נראה כמו ערפד.
" קונואה, אתה נראה די-" גמגמה נינה. "טוב…" אמרה אליסיה .
"מה קרה לנו?" שאל קונואה, "איפה אני?"
"אתה בספינה, אנחנו מחכים שתגיד מה היעד הבא." אמר ניקיטה.
"לונדון," ענה קונואה.

הוא חשב במשך רוב הזמן על צ'נדלר. איזה סוד היא מסתירה? היא לא הראתה שום סימן.
צ'נדלר עמדה לצידו, נשענת על גדר הספינה ומביטה באופק. העיניים הירוקות שלה נצצו והשיער הבלונדיני שלה התעופף לכל עבר. היא עטתה פרצוף מדוכדך.
"צ'נדלר…?"
צ'נדלר הסתובבה אליו. "מה?"
"אני חייב לשאול,בחלום שלי, קולות אמרו-שיש לך איזה סוד." אמר קונואה. "אין לי שום סוד," צ'נדלר החווירה.
קונואה חייך חיוך עצוב ושב להביט באופק.
מטבחון הספינה לא היה משגע. אבל היה בו מכשיר להכנת ופלים. מייק הכין במקצועניות ופלים בלגים, לאנאל הוא הכין פנקייק מחיטה מלאה. היא הייתה צמחונית על פי טענתה.
קונואה שפך קצת מייפל על הוופל שלו.
"תגיד, קונואה." אמרה נינה בפה מלא. "מאיפה הספינה?"
"מחבר שלי, הוא הלווה לי אותה." קונואה אמר. צ'נדלר לקחה עוד סירופ-שוקולד, ידה נגעה בקונואה בטעות. חמימות וקור הציפו אותו בין רגע.
קונואה ניגש לחדרו. הוא התיישב על המיטה ושלף מהמזוודה שלו בובה קטנטנה של דינוזאור.
הוא הצמיד אותה לחיקו ונרדם.

ניקיטה העיר אותו. קונואה ניגש הישר אל ההגה, לונדון נראתה באופק. הם החלו להיכנס על נהר התמזה.
צ'נדלר לבשה גופייה אדומה ומכנסי ספורט. מייק לבש ג'ינס וחולצת טריקו לבנה ואליסיה כהרגלה לבשה בגדי מעצבים, חולצת משי ורודה וטייץ קצר בצבע סגול. ניקיטה לבש את הלבוש הרגיל, סווטשרט וג'ינס ארוך, ואיך לא את כובע השלג שלו. כמובן שקונואה התלבש בסגנון זרוק, כמו שהוא עושה תמיד. לבוש מתאים ללונדון הססגונית.
אנאל לא הייתה שם, היא נהגה בספינה במשך כל הלילה.
מתחת לעיניה נוצרו עיגולים בהירים בשחור, הטרנינג שלה הדיף ריח ים והשער שלה נראה כאילו היא חטפה מכות מכמה אנשים.
"אנאל," אמר קונואה. היא לא ענתה. "אולי כדאי שתתארגני."
אנאל יצאה מתא הנהג ופנתה לחדר שלה.
מייק נשך את שפתיו, הוא ירד אחריה. היה לקונואה ברור שהוא מוכה אהבה.
לונדון החלה להתקרב.
הם כבר עגנו על המזח.