אהבה בין אנשים שונים פרק 4

פרק 4-
נקודת מבט ליאן-
אמא שלי שמה לב לדמעות היורדות מעיני והתחילה לומר
"ליא…" אך לפני שהספיקה לגמור את המשפט רצתי במעלה המדרגות לכיוון חדרי.
נמרחתי על המיטה והנחתי את ראשי על הכרית, הרגשתי את הדמעות מגיעות לי לצוואר ומרטיבות את הכר.
התבוננתי בחדרי, בחנתי אותה ואני רק ראיתי דברים מפוארים, כן ההורים שלי מפנקים אותי מאוד, הם קנו לי איפון ויש לי טלויזיה בחדר, חדרי ורוד ברובו ומעט שמנת, אני ממש לא אוהבת את הפינוקים האלו ולפעמים אני רוצה להיות ילדה עם משפחה ממוצעת (בעינין הכסף).
תמיד חשבתי זה שאני עשירה יביא לי טוב בעניין החברות, עד שהגעתי לבית הספר היסודי ושם העינינים התחילו להשתבש…
____________________

"מתוקה שלי! הגיעה הזמן ללכת!" צעקה לי אמא מלמטה
אני הייתי נמוכה יחסית לגילי ושיערי היה בצבע בלונדיני- שטני כזה, שפתיי אדומות ובשרניות, עיני ירוקות בהירות ,רזה אך מלאה מעט ברגלים, אף קטן וסולד שמסביבו נמשים.
מראה זה לא השתנה היום.
ירדתי למטה ואמא קפצה אלי בחיבוק
"מי הילדה הכי יפה בעולם והכי מתוקה והכי חמודה בעולם? אני בטוחה שתמצאי חברות מהר מאוד" אמרה ונתנה לי את החיוך שלה
תמיד היא אמרה לי את זה ומשם היה לי את הביטחון והדחף להראות לה שאני יכולה
נכנסתי לאוטו ואבא הסיע אותי לבית הספר.
אמא נפנפה לי אם היד לשלום וראיתי ניצוץ בעיניה.
שהגעתי לכיתה שמחתי כל כך, הרגשתי בוגרת.
אחרי שהשיעור נגמר היתה הפסקה
"הינה היה הילדה הזאת!" שמעתי קול, הרמתי את מבטי וראיתי את יולי עם חברותיה שהיו ביחד 6-7 בנות.
לא עניתי לה ורק גילגלתי את עיני
"איזה חוצפנית!" אמרה לי כעוסה
"וגם היא מגלגלת לי עינים!"הוסיפה בכעס והתחילה לצחוק ולעט לעט כל הילדים שהיו בכיתה
צחקו, אחרי דקה פחות או יותר היה צילצול ובשיעור חילקו עוגה וגלי זרקה לי אותה בפרצוף!
____________________

התקשרתי לגילי כי קבענו להיפגש:
"הלו?" שמעתי את קולה של גילי מיצידו השני של הקיו
"היוש גילי!" אמרתי והיא צחקה אך שמתי לב שקרה משהו
"קבענו להיפגש לא?" הוספתי
"כן, כן!" אמרה
" איפה את?" שאלתי אותה
" אני בבריכה!" אמרה לי
"כיף לך! טוב אז עוד שעתיים בפארק? בסדר?" שאלתי אותה
" כן!" אמרה
"ביוש! " אמרתי לה
"ביי!" ענתה וניתקתי את הטלפון
נקודת מבט גילי-
אני לא מאמינה שהתנגשתי בנדב
"מטומטמת!" אמר והלך.
דמעות התחילו לזלוג מעיני אך ניגבתי אותם מהר והמשכתי לשחות.
שחזרתי למשפחתי צילצל הטלפון שלי.
"הלו?" אמרתי
היוש גילי!" שמעתי את קולה המצלצל של ליאן
"קבענו להיפגש לא?" הוסיפה
"כן כן!" עניתי
"איפה את?" שאלה
"בבריכה!" אמרתי לה וחיכתי חיוך
"כיף לך! טוב אז עוד שעתיים בפארק? בסדר?" שאלה אותי
"כן!" עניתי
"ביוש!" אמרה לי
"ביי" אמרתי וליאן ניתקה את הטלפון
אמרתי להורי
"קבעתי עם ליאן להיפגש אז אני צריכה ללכת הביתה"
"טוב" אמר לי אבא
"יאללה חברה הולכים!" הוסיף
"אוף!" שמעתי את אחיי רוטנים
יצאנו מהבריכה והתקדמנו לכיוון האוטו
"מי זאת ליאן?" שאל אותי אבא שניכנסנו לאוטו
"חברה שלי" אמרתי ועצמתי עינים ונרדמתי

"גילי תעוררי!" שמעתי צעקות שהעירו אותי.
"טוב!" אמרתי בישנוניות והתקדמתי לכיוון דלת הכניסה
ונכנסתי למקלחת.
אחרי בערך חצי שעה-שעה יצאתי מהמקלחת ולבשתי גופית סבא שחורה וג'נס קצר.
יצאתי החוצה והלכתי לפארק שהיה מטר מהבית שלי.
התישבתי על הספסל בפארק וחיכיתי לליאן.
"היוש!" שמעתי קול והסתובבתי, ראיתי שם את שירן.
"הי" אמרתי לה בקול יבש
"מה קרה?" שאלה אותי
' זאתי שירן, חשדנית' חשבתי לעצמי
"כלום" אמרתי לה
"רק שאת חברה שלי אבל בכיתה מעמידה פנים" הוספתי
"תקשיבי גלי…" אמרה לי
"אני מצטערת, כן אני יודעת את כל הזמן אומרת את זה ואני רוצה לשאול אותך משהו" קטעתי אותה.
"מה?" שאלה בסקרנות
"את רוצה להיות חברה שלי באמת?" שאלתי אותה
"ברור!" אמרה לי, מרחוק ראיתי את ליאן אז אמרתי לשירן
"שירן! ליאן בדרך לפה אז תלכי!"
"טוב,אז נדבר!" אמרה לי ורצה לכיוון חברותיה שהגיעו זה עתה
נקודת מבט ליאן-
"מתוקה שלי!" שמעתי את קולה של אמא
"הגיעו תוצאות הבדיקות!" הוסיפה
אמא דפקה על הדלת
"את יכולה להיכנס" אמרתי לה, היא נכנסה ונתנה לי את המכתב, חששתי שהתשובה חיובית.
פתחתי לעט לעט את המכתב ועצמתי עינים חזק.
"אולי עם תפתחי את העינים את תוכלי לראות מה התוצאות" אמרה לי אמא וגיחכה לעצמה
פקחתי את עיני והתחלתי לבכות, התשובה חיובית! יש לי סרטן!
נתתי
לאמא את המכתב וגם היא החלה לעזיל דמעה.
"למה למה כל הרע בעולם מגיע רק לי?" שאלתי את אמא שלי
"אני חושבת שאת צריכה קצת להיות עם עצמך" אמרה ויצאה
הסתכלתי על השעון וראיתי שאני צריכה כבר ללכת לפארק, אני רציתי לספר לה שאולי יש לי
סרטן אבל עכשיו אני יכולה לספר לה שיש לי סרטן! חשבתי לעצמי והתחלתי לבכות.