ירח אדום פרק-10: בעיות בגן עדן

אחרי שהתקלחתי והתנגבתי עטפתי את עצמי עם המגבת וחיפשתי משהו ללבוש בארון, אוז נכנס לחדר ונעל מאחוריו את הדלת.
'מה את הולכת ללבוש?' שאל ונישק את כתפי החשפוה.
'אני משערת שכלום אם כבר התגלחת.' עניתי לו בחיוך והסתובבתי אליו מנשקת אותו.
'אז זה הפיצוי שלי?' שאל בחיוך והביט ארוכות בתוך עיניי.
'אתה ציפית למשהו אחר? אני יודעת לעשות הרבה חוץ מזה.' אמרתי ונשענתי אחורנית כנגד הארון שהוא סגר מאחורי.
'אולי נחשוב על משהו ביחד? אפשר לעשות סיעור מוחות.' אמר מתקרב אליי מלטף את הלחי שלי.
'אז תן לי להתלבש ונרד למטה, אני אבשל לך משהו לפני. אני גוועת ברעב ולך לא יזיק לאכול משהו מידי פעם.' אמרתי ופניי האדימו. הוא נישק אותי שוב, אני כל כך אוהבת אותו שזה כואב לשנינו להיות בנפרד.
'טוב, תלבשי משהו סקסי בשבילי?' שאל ומבטנו נפגשו.
'בסדר, תראה אם השאר אכלו. אני לא רוצה לבשל עכשיו לכולם, וגם נראה לי נמאס להם לשמוע אותנו.' אמרתי ושנינו צחקנו.
'טוב, אני כבר אחזור יפה שלי.' אמר ונישק את ראשי יורד למטה בקצב קבוע. לבשתי תחתונים נקיים ושמלת קיץ שקניתי עם הבנות לפני כמה זמן, העברתי את ידי על הבגדים שפייז' הביאה לי ולקחתי אותם מקופלים לחדר שלה.
"אפשר להיכנס?" שאלתי בדפיקה קצרה על הדלת שלה. פייז' פתחה את הדלת ושיערה השחור פרוע כמו האודם על שפתיה.
"לונה… היי." אמרה ונראתה מופתעת.
"רק רציתי להחזיר לך את אלה, אני לא אצטרך אותם יותר." אמרתי מגישה לה את הבגדים ושמה לב לקמרון על מיטתה בלי חולצה.
"תודה, זה הכל?" שאלה ולקחה ממני את ערימת הבגדים המקופלים.
"כן, תהנו." אמרתי בחיוך שובב והיא עשתה לי פרצוף וחרצה לי את לשונה. צחקתי וירדתי למטה חושבת שצריך לעשות כביסה בזמן הקרוב.
"התגעגעתי אלייך." אמר לי אוז כשנכנסתי למטבח והוא ישב על הדלפק השחור משיש.
"אני יודעת, שמעתי." אמרתי לו בחיוך והוא ירד מהדלפק.
"אז מה אתה רוצה לאכול? הכל לבחירתך." אמרתי פותחת את המרקק והוא הסתכל לתוכו.
"פסטה, פסטה אלפרדו." אמר והוצאתי פטריות, בצל, פטרוזיליה, שמנת לבישול ומרכיבים אחרים לרוטב אלפרדו.
"תביא לי יין לבן ממקרר האלכוהול טוב?" שאלתי את אוז והוא הלך בצעדים מהרים מוציא יין מוסקט מבציר 2011.
"מושלם, בציר מעולה בחרת." אמרתי לו ופתחתי את הבקבוק מוזגת קצת לכוסות ומתחילה לטגן את הבצל והפטריות.
"להתחיל לבשל את הפסטה?" שאל ולגם מהכוס שלו.
"כן, תודה על העזרה אגב." אמרתי והוספתי מלח ופלפל לפטריות והבצל. אחרי הארוחה המשכנו לשבת בחדר האוכל ודיברנו על סרטי אימה.
"אין סיכוי שהמסור יותר טוב מסיוט ברחום אלם!" הוא אמר בקול ונופף את ידיו באוויר.
"תגיד מה שתגיד אבל המסור יותר מפחיד לדעתי. אבל בוא נסכים שתולעת אנושית זה אחד הסרטים היותר מגעילים שראינו." אמרתי לו מבחינה במשהו מזווית העין מחוץ לחלון. אוז הסתובב במהירות וקם ממקומו הולך לכיוון החלון מתבונן החוצה.
"אני כבר חוזר, אני הולך לבדוק מי מסתכל לנו על הבית." אמר מנגב את ידיו והולך לכיוון הדלת.
"אוז חכה לי!" אמרתי קמה ממקומי רצה אחריו. הוא רץ החוצה לכיוון הצד של הבית ושם עמד ג'ייקוב.
"ג'ייקוב! מה אתה עושה כאן? חשבתי תעזוב אותנו." אמרתי לו ואוז עמד לפניי משאיר אותי מאחוריו ליתר ביטחון. ג'ייקוב נראה כל כך רזה וחיוור שזה היה מפחיד, רק המבט הצלול בעיניו הירוקות הצביעו על העובדה שהוא אינו ערפד.
"חשבת שכל כך להיפטר ממני לונה? מה שלומך אסקר? מזמן לא נפגשנו." אמר לו והתקרב עם ידו מושטת ללחיצה. אוז לא הושיט את ידו ורק הביט לתוך עיניו בכעס, ג'ייקוב הרים את ידיו וצעד אחורה.
"לא באתי לריב, דרך אגב מזל טוב אחי. מגיעה לך מישהי כמו לונה." אמר וחיוך זדוני עלה על פניו.
'איך הוא יודע? לא סיפרנו לאף אחד עדיין!' אמרתי לאוז והוא דחף אותי יותר לאחור.
'אני לא יודע אבל את חוזרת לבית עכשיו!' אמר לי דוחף אותי יותר.
'לא אני נשארת כאן עזור לך!' צעקתי לו והוא אפילו לא הביט בי.
"אז… מתי החתונה?" שאל בגיחוח ואוז נהם לעברו והרגשתי את גופו מתחמם.
'לוק תקרא למישהו!' ניסיתי לשדר לו בתקווה שהוא מקשיב.
"נראה לי שאתה קצת כועס אוזי, עשיתי משהו רע?" שאל בצחוק והתרחק מעט.
"אני מזהיר אותך ג'ייקוב, תעזוב עכשיו או שתתחרת על זה." אמר לו אוז בשיניים חשוקות ומבט אטום.
"אווווו אני כל כך מפחד. נראה לך שאתה מזיז לי אוסקר, אני יכול לאכול אותך בלי מלח." אמר ג'ייקוב והתהלך לעברנו יורד על ארבע והופך לזאב גדול ומוצק עם פרווה חומה בהירה ועיניים עינבריות גדולות. אוז דחף אותי לאחור מפיל אותי והפך לזאב.
'אוסקר!' צרחתי לו אבל הוא לא הגיב. לוק יצא מהבית עם מייק, פייז' וקמרון לידו.
"תעשו משהו!!, צרחתי אליהם קמה ממקומי כשג'ייקוב ואוז הסתובבו ונהמו אחד על השני.
"הוא קרא עליו תיגר, אין לנו מה לעשות." אמר מייק ועיניו נעוצות בנעשה.
'אוז! די, אל תעשה את זה!' צעקתי לו והוא רק המשיך לנהום על ג'ייקוב. הרגשתי חסרת אונים עומדת שם בין הקבוצה ליד הבית ושני הזאבים, הלכתי כמה צעדים אחורה כדי להימנע מפגיעה מהקרב שלהם שאי אפשר היה לעצור. ג'ייקוב זינק על אוז וציפורניים שרטו שיניים קרעו בשר והם התגלגלו בדשא לכמה דקות שבהן קברתי את ראשי בחזו של קמרון יחד עם פייז'.
'אוז אתה בסדר?' שאלתי אותו כשלא שמעתי עוד נביחות ויללות כאב.
'כן, אבל אני מאד פצועה.' אמר בקול צרוד והבטתי בו, הוא היה שרוט כולו וצלע לכיווני עוזב את ג'ייקוב פצוע על האדמה. הוא צעד כמה צעדים והתרסק על הדשא שנצבע באדום אחרי הקרב שלהם. רצתי עליו נופלת על בירכיי לידו כשהפך חזרה לבן אנוש, ידיי זרחו והנחתי אותן עליו מנסה להתרכז כמה שיותר ומידי פעם מנגבת את הדמעות מפניי. הוא תפס בידי ועל עיניו מבט מבועת, הוא התנשם בכבדות ואז ראיתי את ג'ייקוב. הוא עמד בצורתו האנושית ליד קו היער מחייך ברשעות ורץ לתוך היער.
"אין טעם לונה, הוא חזק מידי. עדיף שלא להסתבך איתו, תאמיני לי שלא תצליחי להביס אותו לבד אם אני לא הצלחתי." אמר אוז קם לאט לישיבה. חיבקתי אותו חזק וניסיתי שלא לחשוב על נקמה, נקמה והמכשף שרוצה לקחת את כוחי. בעיות בגן העדן שלי, ואני לא מוכנה לסבול את זה.