לעמוד למול הגורל-פרק14-נינה-

נינה התעוררה בתוך הספינה, מזל, אבל היא לא זכרה שנרדמה.
היא קמה מהמיטה ויצאה אל הסיפון הראשי. חבריה שכבו שם. ישנים. או שלא?
היא טלטלה בחוזקה את ניקיטה ואחריו את השאר. מה קרה להם? איפה הם? והיכן נמצאים מייק ואנאל. היא הביטה סביב. הם לא שטו, הם שכבו בתוך בקבוק זכוכית ענק. כמו ספינות מעץ, לראווה.
משהו התקרב בצעדים רועשים וזרק את אנאל ומייק אל הבקבוק. הוא סגר אחריו את הפקק.
"ושלא תנסי לשלוט בי יותר, טיפשה!"
אנאל נראתה על סף בכי. נינה רצה אליה וחיבקה אותה בחום. "הכול בסדר…" לחשה.
היא בעצמה התקשתה להישמע בטוחה בעצמה. אנאל קרסה. מייק ליטף את ראשה . "היא תהיה בסדר-" מייק גמגם.
"מה קרה לה?" שאלה נינה. "הכול אשליה. הוא לכד אותנו ואתכם באי שלו." אמר מייק.
"מי?" שאלה נינה. "פרופריוס." אמר מייק. "מי זה?" שאלה נינה, "המפלצת שקונואה דיבר עליה?"
"כן, זה הוא. הוא מאחסן את הקמע שעלינו להשיג בחדר השינה שלו בטירה שבהר, אנאל שאלה אותו. הוא הזריק לה סוג של חומר שגורם לכוח שלה לדעוך, ברגע שתצא מהאי הוא ישוב אליה."
נינה הרהרה.
"ואיך בדיוק נגיע לחדר השינה?" שאלה נינה.
"נצטרך לפתוח את הבקבוק."
נינה דחפה ודחפה. כלום לא עזר. "זה חסר סיכוי, נישאר כאן לנצח!" רטנה נינה.
"לא אנחנו לא! צריך רק להתאמץ קצת ואז…"
הפקק התפוצץ לרסיסים והדף את נינה ומייק. "זקוקים לעזרה?"
אליסיה עמדה עם אגרוף מכוון לפקק השעם.
"לא אנחנו לא!" אמר מייק. נינה דרכה על רגלו. "בטח שכן."
"קדימה!"
הם רצו בין העצים הענקיים ציפורים בגודל פילים עופפו סביבם. אבל לנינה זה לא בדיוק שינה משהו. היא רצה בין העצים כמו ספורטאית מיומנת. אנאל רצה מאחוריהם. היא טענה שהיא מרגישה טוב. מייק אמר לנינה שהיא משקרת.
ההר נגלה לפניהם, הוא היה מדהים ביופיו. אלפי עצים ופרחים ססגוניים. נינה לא פסקה מלהביט בהם עד שנעצרה.
היא התיישבה על סלע כדי לנוח. נינה סרקה את הנוף, במרחק של אלפי קילומטרים מהם היא שמעה את פכפוך הנחלים. כמו שלאנה אמרה לה. הכוח שלה שימושי, היא יכולה לדעת איפה נמצא פרופריוס, היא תשמע אותו!
נינה ריכזה את חושיה :
"בני אנוש טיפשים!"
נינה ידעה. הוא נמצא ביער. האי שלו ענק. תעבור לפחות שעה עד שיעבור את המרחק הזה.
זו ההזדמנות.
"אני שומעת אותו, הוא ביער, יש לנו בערך שעה! קדימה!"
מייק הרים גבה, לקח לו כמה זמן להבין. הוא פקח את עיניו. "מהר!"
נינה רצה אל הטירה. היא הייתה יותר גדולה ממנה אולי ב5000 מטר ואפילו יותר.
היא ידעה שלא תוכל להגיע לידית.
"איך לפתח את הדלת?" שאל מייק. אליסיה גרמה לדלת ליפול בהינף יד.
הם נכנסו לטירה. היא הייתה המקום הכי יפה שנינה ראתה. הכול היה עשוי משיש. בתור יצור לפרופריוס יש טעם טוב בעיצוב.
חדר השינה שלו היה החדר היחיד בבית, הם עבר מתחת לחריץ הדלת.
המיטה הייתה בגובה שתי קומות בערך. היא כוסתה בשמיכה כחולה כים.
"איפה זה?!" רטנה נינה. היא עלתה בזהירות על המיטה תוך כדי טיפוס על השמיכה. והנה. הקמע שכב על הכרית. שני כלבים בגודל סוסים ישנו לצידו. היו לכל אחד מהם שני ראשים וגוף מכוסה פרווה חומה.
אליסיה עלתה גם היא. ואחריה אנאל ומייק.
נינה שלפה את הפגיון שהעניקה לה לאנה מכיס המכנס שלה.
הכלבים התעוררו. מטר של נביחות נשמע. הוא היה כל כך חזק. מייק, אנאל ואליסיה עמדו ורק הביטו בכלבים.
הם לא שומעים אותם, הכלבים נובחים בתדר חזק מאוד. לכן נינה שומעת אותם!
היא תקפה.
נינה הצליפה בפגיון שלה כנגד כלב אחד. הוא שינה צורה בערפל שחור למטפחת בד. נינה ניסתה להצליף בשני אך הוא העיף את הפגיון מידה. הוא עף עד לסוף המיטה הענקית. הכלב הסתער.
נינה התגלגלה אחורה. אליסיה החוותה בידה והכלב החל להתעוות באוויר. הוא התפוצץ לסוג של נצנצים שוחרים.
לאנה בטח יצרה אותם. היא סיפרה לנינה שבתקופה שבה הייתה נסיכה היא גילתה את הכוחות שלה ויצרה יצורים בעולם. רובם רעים.
נינה נטלה את הקמע לחיקה . הוא היה בגודל של מוח-מחשב, היא לא בדיוק יכלה להכניס אותו לכיס.
נינה עזבה אותו ותפסה את הפגיון.
"מי מאז לגנוב ממני!" נשמעה צעקה. נינה החליטה שזה זמן טוב לרוץ.