ציידת-פרק 40; ג'סיקה הארפר.

מישהי-תקועה-שאתם-לא-אמורים-להכיר-חחח_דאא~ 09/05/2012 2 תגובות

יאיי פרק 40!!! XDD

"אני חצוי, כמוכם, אני בן פוסידון." כולנו פערנו פיות. "תקשיבו, אני יודע שזה הפתעה והכול, אבל אני רוצה לעזור לכם, אני רוצה לעזור לכם במסע החיפושים." החלפנו מבטים.
ג'ייקוב התעשת ראשון, "ב…בטח," אמר. הסתכלתי עליו בעוינות.
אחרי שהחשיך הקמנו מדורה. ומסביב המדורה ג'ב סיפר לנו הכול, הוא סיפר לנו את התלאות שעבר, על אשתו גרייס, על בתו הפעוטה-מלי ועל חייו כחצוי שמעולם לא קיבל חינוך גיבורים ואיך הצליח לשרוד בלי שום הכשרה. כול זמן הסיפור פשוט ישבתי שם עם פה פעור. זה היה מדהים. הוא נלחם בכול-כך הרבה מפלצות בחייו שאני איבדתי את עצמי במפלצת ה-31. הוא היה חזק, יותר מדי חזק. הוא חי כחצוי ושרד-זה מוכיח הרבה.
ואנחנו סיפרנו לו על המחנה, הוא בכלל לא ידע שיש מחנה לאלים למחצה, הוא היה בשוק מזה שהוא לא ידע על זה כלום. ואז הוא התחיל לשאול אותנו איזה מליון ואחת שאלות על המקום, על איך זה נראה?, איפה זה?, כיף שם?, כמה חצויים יש שם?, ועוד הרבה. הוא היה צמא לידע שהכי לא נזקק לו, הוא רצה לדעת עד לפרט הקטן ביותר של המקום. "באורוות סוסים הזאת, איזה ריח יש שם?"
"בעיקר מסריח." אמר ריילי קצרה.
"והמורה הזה, כירון הקנטאור, הוא אוכל עשב?" וככה זה נמשך.
"אז…" אמר ג'ב אחרי שנגמרו לו כול השאלות והוא הכיר את המקום כמו את כף ידו. "מי? מה? אפילו לא אמרתם לי מה שמכם."
"אה…" אמרתי. בדרך כלל לא אהבתי במיוחד לחלק פרטים עליי בחופשיות אבל הוא הציג את עצמו, כנראה שזה מחייב גם אותי.
"שמי ג'ייקוב, בן הרמס, נעים להכיר אותך ג'ב, זה מדהים איך הצלחתה לשרוד בכלל."
"קייטי, אני בת אפולו ואחותו התאומה של ריילי." היא אמרה.
"אוף, אני רציתי להציג אותנו." ילל ריילי כמו ילד בן-3.
"היי," אמרה ליזי והמתיקה שפתיים, "אני בת-" "אפרודיטה." השלים ג'ב את המשפט.
"איך ידעת?" שאלה אותו ליזי בתימהון.
ג'ב צחק, "רואים עלייך." ליזי הסמיקה.
"ומה שמך?" שאל ג'ב את טיילור. טיילור בחנה אותו בעוינות. דחפתי אותה במרפקי.
"קוראים לי טיילור," אמרה בארסיות, "ואני בת הקטה."
"אוקיי," אמר ג'ב, "ומה שמך?" שאל אותי.
"אני ג'סיקה," אמרתי ומיד קדרו פניי שעמדתי לשחרר את המילים האחרונות, "ואני," נשמתי, "אני בת ארטמיס."
"את מ-ה-?!" רטנתי בשקט,
"מה ששמעת." הוא הסתכל על כולם בניסיון לחפש הסברים.
"עזוב," אמר ריילי בקלילות, "סיפור ארוך."
כן…ארוךךך מאוד. חשבתי במרירות.
"אבל איך? הרי ארטמיס נשבע להיות-" "בתולה לנצח נצחים?" המשכתי את דבריו.
הנדתי בכתפיי. "כן, ואני הוכחה חיה לכך שפישלה." חייכתי במרירות נהנית מהמחשבה על כך שהצלחתי להוריד לה קצת מהאגו. לא סבלתי לדבר על זה.
"טוב," אמרה טיילור, "מי בא לעזור לי להקים את האוהל?"
"אני." התנדב ג'ב.
טיילור בחנה אותו ונאנחה, "טוב, שיהיה…" ג'ב וטיילור הקימו את האוהל במהירות.
האוהל היה קטן ורעוע-ממש מעורר רחמים. הסתכלנו על האוהל מבועתים מין הרעיון שנישן בתוכו. "*בזה* אנחנו ישנים??" שאל ריילי.
"אין מצב שאני נכנסת לתוך זה." התלוננה קייטי.
"אבל…" אמרה ליזי בעצב, "חשבתי שהוא יהיה קצת…יותר גדול."
טיילור גלגלה עניים. היא מלמלה משהו כמו: "חבורת מפונקים." היא פתחה את האוהל, "כנסו," פקדה. ג'ייקוב משך בכתפיו ונכנס. שריקת התפעלות נשמע מתוך האוהל. "וואו, חבר'ה, אתם חייבים לראות את זה!"
"מה יש שם, ג'ייקוב?" שאלה ליזי בסקרנות.
"כנסי ותראי." אמרה לה טיילור.
ליזי הביטה מאחורי כתפה. סימנתי לה שתיכנס. היא נכנסה פנימה. מתוך האוהל נשמע צווחת התפעלות, "או-מיי-גאד!!!!" נשמע קולה של ליזי, "אתם חייבים לבואו לראות מזה!! זה כזה שווה!!!" ריילי נכנס ואחריו קייטי וכול אחד בתורו נשמע נלהב. הייתי סקרנית לראות מה יש בתוכו.
הסבתי את יריעת הבד. המחזה שראו עיניי לא אוכל לתאר.
בתוך האוהל העלוב למראה יש הכול-שירותים, מקלחת, מיטות, מטבח, אח-המקום היה פשוט עצום!!
"ברוכים הבאים לחיים הטובים," אמרה טיילור ואחריה ג'ב.
ריילי מיד התנפל על המיטה הגדולה ביותר. הוא שם את ידיו מאחורי ראשו ונאנח, "כן…אני יכול להתרגל לזה." פתאום 'בום!', ריילי הועף מהמיטה.
"זו המיטה שלי, דביל." אמרה קייטי והוציא לשון לעברו.
ריילי מישש את גבו שקיבל את המהלומה, "אחיות…" מלמל בזעף.
"טוב, נצטרך לעשות משמרות." אמר ג'ב. כולם נאנחו באי-חשק. "כול לילה שני שומרים, שלוש שעות כול אחד." אמר בענייניות, "מי מתנדב להיות במשמרת השנייה? אני מתנדב להיות ראשון."
"אני," אמרה טיילור.
"טוב, אני אעיר אותך אחרי שלוש שעות." טיילור הנהנה בהסכמה. אחרי שתקלחנו מקלחת חמה אכלנו ארוחה משביע, כבינו את האורות לפי פקודת ג'ב. התחפרתי בתוך שמיכת הפוף הנעימה. זה בכלל לא היה מסע חיפושים-זה היה נופש, היה טוב, יותר מדי.