עולם אחר | לילה אפל.
נוצה ועוד נוצה, כולן נופלות, נושרות, ומתפזרות ברוח.
ציפור האש מעופפת בשמיים ונוצותיה האדומות בוהקות לאור הירח, עיניה קרנו בצבע הקריסטל היפהפה. הציפור הזאת היא אימי.
ישבתי במאורה צופה באימי עושה תמרונים אוויריים ולבסוף צוללת, כאשר עלתה היא פלטה את קריאת הציפור המהוללת שלה.
"מתי אוכל לצאת למסעות איתך?" שאלתי בעוד ציפור האש חולפת על פניי.
"כשתהיי יותר גדולה." אמרה אימי בפשטות.
כעסתי. אבל זעמי התחלף בבהלה כאשר הבחנתי בדבר מה בצבע ירוק מתקדם אל צוקי אורוטין, שאחריהם נמצאת המאורה.
"אימא?" שאלתי, משותקת מפחד.
"מינאה," התעצבנה אימי "את לא יוצאת למסע עד שאחליט!"
"זה לא זה," אמרתי "יש כאן דרקון."
שמעתי את חבטת הכנפיים של אימי כשיצאה להילחם בו, הבטתי על הקרב המדהים ביניהם כשלפתע הבחנתי ברעש קל של תפיפות.
"איסנד," אמרתי בלי להסתכל "אני יודעת שאתה כאן."
הטיגריס התיישב לידי ונאנח בקול.
"איך ידעת?" שאל איסנד "הייתי כל כך שקט!"
"לא היית."
"אני שונא אותך ואת השמיעה המדהימה שלך." רטן איסנד.
פלטתי קריעה קטנה ופרשתי את כנפיי.
"מין," שאל איסנד בדאגה "מה את עושה?"
"מוכיחה לאימא שלי," אמרתי במבט נחוש על פניי "שאני יכולה לעזור לה!"
ובמילים אלו נסקתי אל השמיים, נגחתי בגב הדרקון הירוק והוא הסתובב לעברי, פיו היה פתוח ועיניו צומצמו בכעס.
"מינאה!" זעקה אימי.
התחמקתי מנשיפת האש של הדרקון ושרטתי את ידו, דם זהוב זלג מהפצע הארוך ואימי ניצלה את כאבו של הדרקון, שאגת אש נשמעה בין הצוקים. אימי הייתה מסוגלת לשאוג שאגת אש, כלומר להפריע ליריבה בעזרת אש ושאגה אימתנית.
נראה שזה עבד, הדרקון התחיל להתנודד באוויר אך לפתע, בלי שום אזהרה, הוא שלח את ידו לעברי, אימי נדחפה בין ידו לביני והדרקון חזר על עקבותיו. כשאימי אחוזה בכוח בין טפרי הדרקון, לא מסוגלת לפרוש את כנפיה או לזוז.
תגובות (5)
תגיבו!
תגיבו כבר!
זה מדהים.
תודה!
תמשיכי!