חיוך מזויף – פרק שני

קמתי, זה היה חלום כניראה ..
זה היה כל כך מוזר ולא מובן, חשבתי אולי זה אומר משהו אמא שלי תמיד אומרת לי שהחלומות מסמלים משהו
הסתכלי בשעה וראיתי 7 בערב , ישנתי עד שבע בערב :O למה לא העירו אותי?._. המשפחה שלי כזאת חסרת אחריות שזה מפחיד, כל כך הרבה אנשים ולא יכולים להעיר אותי
אין לי כל כך מה לעשות, אין לי חברות בכלל אין לי עם מי לדבר פה .
אז התחלתי לדבר עם הקירות כמו שאני תמיד עושה .
" אוף הלוואי שהיה מישהו שמבין אותי, הלוואי שהיה לי חבר, הלוואי שהייתה לי חברה, הלוואי שהיה לי מישהו לאהוב, מישהו בשבילו לחיות, מישהו שהיה סומך עליי ואני עליו, מישהו שהיה אוהב אותי ואני אותו."
אמרתי לעצמי "אלמוג? אולי תנסי למצוא חברה"
"לאח שלי יונתן יש חברה בגילי , אולי אני אנסה להתחבר אליה היא פה בבית"
דפקתי בדלת של יונתן , הוא שאל בקול ערסי "מי זה? "
אמרתי לו "אלמוג"
"לכי מפה לא אוהבים אותך" הוא וחברה שלו אמרו לי ביחד וצחקו
"מטומטם" פלטתי והלכתי
זה היה די מעליב, אבל מצד שני אני רגילה שמתייחסים אליי כמובן מאליו מה אני פשוט אבוא אליה אשאל אותה את רוצה להיות חברה שלי והיא תגיד כן ? צפוי שלא
פתחתי את הפייסבוק שלי, חשבתי אולי אני אדבר עם ילדות מהכיתה שלי..
כתבתי היי לילדה חמודה ששמה שחף, עברה חצי שעה והיא עדיין לא ענתה.
חיכיתי בסבלנות עוד 10 דקות היא עדיין סיננה, כתוב שההודעה נראתה אבל היא מסננת אותי.
ויתרתי, השעה הייתה רק 9
אבל הלכתי למיטה, לא הייתי עייפה אבל לא היה לי דבר אחר לעשות..
כעבור שעתיים אחותי גילי העירה אותי..
"אלמוג אלמוג בואי תראי"
היא הלכה לאן שהוא ועשתה לי סימן של בואי
עקבתי אחריה ובסוף ראיתי…