התגלות הקסם | פרק 17

" איפה נוכל למצוא את איש הזאב?" שאלה מירה.
" אנשי הזאב בדרך כלל מסתובבים בלהקות. זאב בודד זה מצב נדיר מאוד, זה בדרך כלל קורה כאשר שאר הלהקה מנדה אותו מסיבה כלשהי, או שהוא מחליט להקים להקה משלו." הסביר שיי.
" לאנשי זאב יש בדרך כלל מחבוא טבעי משלהם, כמו מערה, למשל."
" אתה אומר שאנחנו צריכים למצוא מערה?" שאלתי.
" יכול להיות." ענה.
" החיילים של פאוור היו כאן. כנראה שהם לקחו כמעט את כל אנשי הזאב מכאן." הוספתי לומר.
" כמעט. נשאר כאן אחד." אמר שיי.
" אז אנחנו חייבים למצוא אותו, לפני שאנשי הכפר ימצאו אותו." אמרה מירה.
" קדימה, אנחנו חייבים למצוא אותו." הכרזתי.

הסתובבנו ביער שעות על גבי שעות, בחיפוש אחר איש הזאב, או אחרי מקום המסתור של אנשי הזאב. היער היה ענקי, זה היה נראה כמעט חסר סיכוי לבסוף.
" היי!" מירה קראה בשמחה כאשר ראתה לפתע את קאלין בזווית מבטה.
" הו, היי." קרא אליה בחזרה.
שניהם התקדמו אחד אל השני, אני ושיי ביחד עם מירה. עכשיו, כשהיה אור, הצלחתי לקלוט את המראה שלו- היה לו גוון עור שזוף ושיערו היה בצבע חום כהה.
" אתם עדיין כאן? מה אתם עושים ביער?" שאל. " איבדתם את הדרך?" הוא גיחך.
" טוב, אנחנו, סוג של, מחפשים את איש הזאב." התוודתה מירה.
" באמת? למה?" שאל.
מירה ניסתה לתת לו תשובה שלא תחשוף אותנו. אני לא התעמקתי בדבריה, כי משהו אחר הסיח את דעתי. שמתי לב שקאלין מסתיר את ידו השמאלית מאחורי גבו.
" משהו קרה לך ביד, קאלין?" שאלתי במעט חשדנות.
" אה, זה." הוא הוציא את ידו מאחורי גבו. היה לו כמה חתכים מגואלים בדם יבש, והוא השתדל להסתיר אותם מפנינו. " זה, אה, תאונת עבודה קטנה. עדיין לא הספקתי לטפל בזה, אז לא רציתי שמישהו יראה את זה." הסביר בגמגום מועט.
" אוי, תרגיש טוב." אמרה מירה.
" תודה." אמר וחזר להסתיר את ידו. " אני צריך ללכת עכשיו, שיהיה לכם בהצלחה עם ה- אה, איש הזאב." הוא התחיל ללכת ולהתרחק מאיתנו בקצב מהיר.
" ניסית לפלרטט איתו?" שאלתי את מירה.
" מה?" היא שאלה מופתעת ופניה התאדמו פתאום.
" אני צוחק. אני צוחק." צחקתי. היא נתנה לי מכה חזקה בכתף, אבל זה לא הפריע לי להנות מהרגע.
" אבל," אמרתי. " אני חושב שיש לי חשוד אחד." הצבעתי על הכיוון שאליו קאלין פנה.
" שנעקוב אחריו?" שאלה מירה.
" פרופיל נמוך." הזכרתי לשניהם ואנחנו התחלנו ללכת במסלול שבו קאלין הלך.
מצאנו אותו ועקבנו אחריו עד שהתחיל להחשיך. הוא הגיע לנחל ושטף את ידו במים הקרים. לאחר מכן הביט בשמיים שהחשיכו, והיה נראה מיואש מעט.
החלטתי שהגיע הזמן לחשוף את עצמנו. התקדמתי לעברו בשקט עד כמה שיכולתי. זה לא הצליח לי לזמן רב. הוא זקף את ראשו כאשר שמע אותי והסתובב אלינו במהירות.
" קאלין, אנחנו יודעים שאתה איש הזאב, אבל זה בסדר, אנחנו לא מתכוונים לפגוע בך." אמרתי.
" אתה משקר." אמר בשקט. " כולם רוצים לפגוע בנו." עיניו הצהובות הבהיקו באור הירח. הוא נפל על ברכיו בייאוש.
התרחקתי ממנו כמה צעדים. " אנחנו כמוך, קאלין, אנחנו רוצים לעזור לך." אמרתי.
השמיים סוף כל סוף הגיעו לאפלה השלמה שלהם, והריח המלא האיר את הלילה, וכמו כן, גם גרם לקאלין להשתנות לצורתו האימתנית.