ברוך הבא לחדר 266 – פרק 18

לקח לו קצת זמן לקלוט איפה הוא, או מה הוא עושה כאן, אבל הסברתי לו הכל, ולמעשה הכנסתי גם אותו לעסק הזה.
"אז אתה אומר לי שמארק דאגלס, וסטן זדוז הם אלו שאחראיים על כל העניין?" הוא שאל אותי, והביט בי, עם מעין הטיית ראש כזאת, שהייתה מאוד חמודה.
"כן" אמרתי.
"סטן זדוז…" חזר ווייל על השם הזה.
"מאיפה השם הזה מוכר לך?" שאלתי אותו.
הוא הסתכל עלי במבט מעורר רחמים.
"זה לא משנה עכשיו" הוא אמר.
"בכל מקרה…" אמרתי לו, ועדכנתי אותו בכל מה שאני יודע.
"אז אתה מכריח אותי להיכנס לסיפור הזה?" שאל אותי ווייל.
"אני מניח שאתה מטרה שלהם גם אתה" אמרתי "אחרי הכל, אותך מארק בדק."
ווייל פרע בעצבנות את שיערו הבלונדיני עם היד שלו.
"אז אתה טוען שאתה תבדוק את ניק?" שאל ווייל "כלומר, האם הוא סוכן?"
"בדיוק" אמרתי.
"אז אני אבוא איתך" אמר ווייל "זה עדיף ממה שמחכה לי בבית."
"מה מחכה לך בבית?" שאלתי.
הוא רק הביט בי במבט של 'תיזהר'.
שתקתי, והלכתי למכונית שלי, והוא אחרי.
"אז בן כמה אתה ווייל?" שאלתי.
הוא הביט בי, עם מבט רציני בעיניים.
"בן שש עשרה" הוא ענה.
"נחמד" אמרתי.
"בלי שיחת רקע, בבקשה" אמר ווייל, רציני להפליא.
"בסדר" מלמלתי בשקט.
שתקתי עד שהגענו לבית שלי.
"הנה אתה!" קרא ניק שנכנסתי הביתה "ומי זה?"
"זה בן הדוד שלי ווייל."
ווייל תקע בי מבט רצחני.
"יש לך בן דוד? לא סיפרת לי עליו" אמר ניק.
"לא נורא" אמרתי.
ניק בהה בי, ואז חזר לדפים שלו.
"עכשיו" לחש לי ווייל באוזן.
הרמתי את אקדח-השינה שהחזקתי מתחת לכיס הז'קט שלי.
יריתי בניק, והוא מיד קרס על השולחן, כאשר הראש שלו מוטח עליו לחלוטין.
נגעתי לו במצח, כמו שמארק עשה לווייל, וכל העולם שלי התערפל לרגע.