אני לא בת דודה שלי- פרק 66

שבת שלום לכולם 3>

לאחר כמה דקות שהיינו בשמיים, דיברנו קצת אך במהרה נרדמתי כאשר הטלפון בידי ונייל זולל כמויות גדולות של אוכל ומגונו על עצמו שהוא לא אכל אתמול כלום אז הוא אוכל בשביל אתמול, לכו תבינו אותו.
״לאב״ שמעתי את נייל לוחש לי כשהוא מלטף את ראשי ומדביק הרבה נשיקות קטנות ללחי שלי
״דייי״ מלמלתי בעייפות כאשר הוא לא הפסיק עם הנשיקות והזזתי את הראש שלו כשאר עייני חצי עצומות
״נחתנו, צריכים לרדת מהמטוס״ הוא אמר בגיחוך עוזר לי לעבור למצב ישיבה.
״אוח, אין לי כוח לכלום, אני רוצה לישון״ התלוננתי כאשר חיכינו שהמטוס ייתפנה בשביל שיהיה לנו יותר קל לצאת מבלי להידחף בין האנשים המטורפים שהיו איתנו במטוס, התעוררתי המון פעמים בגלל השירה בציבור שהחליטו לעשות מפני שהיה להם משעמם.

לאחר דקה שעדיין חיכינו נעמדתי ואני ונייל התחלנו ללכת כשהיד שלו סביב מותניי והוא מצמיד אותי אליו כמה שיותר
״אני לא יברח לך״ אמרתי בציחקוק אך הוא עדיין החזיק אותי חזק, לא ידעתי למה הוא עושה את זה וזה הרגיש טיפה מוזר, אך בכנות זה לא הפריע לי להיות צמודה אליו.

״אוף, אני לא מאמינה, שוב פעם?״ מלמלתי כאשר ראיתי את כמות המעריצות והפפראצי שאנחנו צריכים לעבור, תמיד יש אנשים שמחכים לבנים מכל מקום, אך במקרים מועטים מאוד יש בכמות מטורפת, ועכשיו יש יותר מעריצות מבדרך כלל
״למה יש כל כל הרבה?״ שאלתי את נייל שבדיוק נעמד לידי לאחר שאסף את המזוודות שלנו
״את יודעת, הם רוצות לראות אותנו, לא כמוך שאת מצלצלת ואנחנו לידך״ הוא צחק על זה שאני תמיד איתם
״טוב״ אמרתי, משחקת כאיללו נעלבתי וסובבתי את גבי אליו
״טוב זה היה בצחוק לאב״ הוא לחש לאוזני כאשר הוא מחבק אותי מאחורה, הצרחות התגברו
״את גורם להם להשתגע עם החיבוק הזה, תפסיק״ הרחקתי אותו ממני מהר
אוקי בואי, אני ישמור עלייך שלא תאבדי״ הוא לחש באוזן שלי בצחוק והחזיק אותי חזק עוד יותר
התחלנו לעבור בין המעריצות, ולפתע ראיתי את המעריצה ההיא, זאת שבגללה נייל חשב שאני בוגדת בו.
קפצתי מהמקום וכמעט נפלתי, נייל תפס אותי במהירות
״מה קרה?״ הוא שאל בלחץ
״יש לי.. יש לי סחרחורת״ אמרתי לא מצליחה להחזיק אותי, המאבטחים הזיזו את כל המעריצות הצידה והושיבו אותי על המדרכה
״אני צריכה את המשאף שלי״ אמרתי במהירות, נזכרת באסתמה שלי, שקורה לי כשקשה לי לנשום, ובדרך כלל שאני בלחץ קשה לי לנשום.
״איפה המשאף?״ פול אמר
״אני לא יודעת״ אמרתי, בקושי נושמת ומתחילה להשתעל
״תביאו לה משהו!! היא עוד מעט לא תנשום!״ נייל אמר בלחץ, וגם המעריצות היו בלחץ.
הרופא שהזמינו הגיע במהרה והוציא מהתיק שלו מסכה שהיא כמו משאף, אך יותר טובה.
הוא שם את המסכה על הפנים שלי וניסה להגיע אותנו, לאחר מספר דקות הצלחתי לנשום והוא הוריד לי את המסכה מהפנים
״מה קרה?!״ אמילי שאלה כאשר נכנסנו לאוטו שבו כולם חיכו לנו בלחץ
״סתם, היה לי התקף אסתמה״ אמרתי, מנסה לא להראות את הלחץ שהיה בתוכי.
״סתם?! זה לא סתם, את לא זוכרת את הפעם ההיא שלא היה לך משאף! כמעט מתת לי!״ הוא אמרה בלחץ, לא מצליחה להירגע
״אני בסדר עכשיו! רואה?״ אמרתי בצחקוק
״לא נושא שצוחקים עליו, באמת יכולת למות״ לואי אמר, דואג לי כרגיל, כאילו אני אחותו הקטנה
״אוקי״ אמרתי בגילגול עיניים
הנסיעה עברה בשקט ובמתח, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על המעריצה ההיא ועל מה שקרה לי עכשיו, אני מקווה שהיא ירדה ממני, לא עשתה לי כבר מספיק רע?

״אהבתי את החדר״ אמרתי כאשר אני ונייל נכנסנו לסוויטה שלנו
״סוויטת אוהבים, ככה קוראים לחדר הזה״ הוא אמר וחיבוק אותי חזק מאחורה הרמתי את ראשי והוא משק לשפתיי, התנתקנו לאחר דקה ושמתי את המזוודה בקצה החדר.
התחלתי לחקור את המקום, המטבחון הקטן שהיה, המיטה, טלוויזיה, אפילו סלון
תמיד כשהייתי הולכת עם משפחתי לבתי מלון, היינו קונים חדר רגיל, אף פעם בחיים של לא הייתי בסוויטה כל כך גדולה
״את תמיד ככה?״ נייל שאל אותי, מתכוון לחקירה שאני עושה לחדרנו
״תמיד״ אמרתי הולכת לשייש ובוחנת את הבונבוניירה, יין ומכתב שהשאיו לנייל
״משקיעים בכם״ אמרתי אוכלת מהשוקולד ונותנת אחד לנייל
״טוב נו מה השעה כאן?״ אמרתי נשכבת על הספה, מסתכלת החוצה ורואה שקצת חשוך
״עכשיו שש וחצי כאן״ הוא אמר לאחר שבדק בשעון

״ויש לכם היום הופעה?״ שאלתי לאחר כמה דקות
״לא, בעיקרון היינו אמורים להגיע לכאן מחר, אבל זה שונה, אז היום אין כלום״ אמר והתיישב לידי
לפתע הדלת נפתחה ולואי וליאם עמדו שם
״צריכים משהו?״ אמרתי מגחחת לעצמי
״אלינור עזבה, היא צריכה ללמוד״ לואי אמר בעצב
״ולי אין עם מי להיות״ ליאם אמר
״אז באנו לכאן!״ לואי צעק וקפץ על הספה שמולנו
״ומה אתם חושבים שאנחנו עושים כאן? מסיבת פיג׳מות״ אמרתי בציניות, אך הם הבינו את זה אחרת
״חמש דקות אנחנו כאן עם פיג׳מה״ ליאם אמר והם יצאו בריצה
״הם לא בסדר״ אמרתי לנייל
״חשבתי שכבר התרגלת״ הוא אמר מגחך
״אי אפשר להתרגל אליהם״ אמרתי קמה מהמקום, שמתי חולצה קצרה נעימה ומכנסי טרנינג, נייל היה עם מכנס ארוך ובלי חולצה
ולאחר שניות אחדות הבנים התייצבו כמו נייל, מכנסי טרנינג וחזה חשוף.
״מה הולך כאןן״ אמרתי מהמצב המביך שכולם בלי חולצה, ואני חייבת להגיד שליאם ולואי נראים טוב.
״תזהרי״ נייל אמר בקינאה
״משהו כאן מקנא..״ אמרתי מתגרה בו, כרגיל
״לא״ הוא אמר, אוחז באצבעותיי הקטנות ומשחק בהם
״מה שתגיד״ אמרתי בגילגול עניים פולטת צחקוק כאשר ליאם ולואי צוחקים בצד