לעמוד למול הגורל-פרק9-אליסיה-

אליסיה התעוררה במקום זר. לא, לא זר, טקסס, האכסניה בטקסס. היא עדין לא האמינה לעובדה שבנבכי המוח שלה יש מחשבה אחת שלא נגעלת משינה על הרצפה. או במקרה שלה. שטיח.
ניקיטה נמנם לצידה, בצד השני שכבה אנאל. אליסיה לא הייתה היחידה שהתעוררה. קונואה ישב על אדן החלון, מביט במכוניות העוברות ושבות. הוא נראה כל כך תמים, כמו מלאך כאשר הביט בהן.
"קונאה." אמרה אליסיה. קונואה הסתובב אליה ושפתיו התעקלו לחצי חיוך.
"אתה נראה די…"
"מדוכדך?" שאל. אליסיה הנהנה.
"מה קרה לך, אתה לא שמח?" שאלה אליסיה. קונואה הניד בראשו לשלילה. "אבל, אתה נבחר-אתה לא אמור להיות שמח?"
"לא, אני לא חייב." ענה קונואה. אליסיה חייכה חיוך קלוש בניסיון לעודד אותו. "מה קרה?"
"אני…אני לצאת למסע, אבל, אני לא יכול להשתמש בכוח שלי, אסור לי-"
"זה בגלל החבר שלך? אני מצטערת." היא חיבקה אותו. "לא, זה בסדר." הוא אמר והניח יד על כתפה של אליסיה.
"אני אשלוט בו למענכם, עכשיו אתם החברים שלי."

המכונית בלמה מול בר בסגנון בוקרים. היא עוצבה בצורה כל כך משכנעת שהיה נדמה שהכול אמיתי.
הברמן הביט בהם במבט מוזר. בעיקר באליסיה, נראה שהוא אהב את הבגדים המעוצבים שלה.
"סליחה, יש לך סודה או קולה?" שאל מייק. הברמן הרים גבה:
"אתם מכאן." היה לו מבטא אמריקאי כבד.
"לא, אנחנו מניו-יורק."
"ניו-פורק?" שאלה מלצרית. היה לה שיער חום כהה אסוף בפקעת ועיניים בגוון אזמרגד.
"לא! ניו-יורק, התפוח הענק-אתם לא מכירים אותה?" שאלה אליסיה. הברמן הניד בראשו והזקן שלו התעופף לכל עבר.
"מה השנה עכשיו?" שאל קונואה. "1806 למה?" שאלה המלצרית. "סתם-" מלמלה אנאל.
אליסיה הבינה למה הכול נראה כל כך משכנע, המקום קסום. הבר בטח קשור לאישה שממנה נינה קיבלה את הפגיון!
"אנחנו חייבים לברר מי האיש החזק ביותר כאן!" אמרה אליסיה. קונואה הביט בה במבט מופתע והנהן.
לא, לא ולא! אף אחד מהאנשים לא היה החזק ביותר, זה אור להיות מישהו שרירי מאוד כנראה.
אבל מי?
בזמן שאליסיה תוהה צ'נדלר ניגשה לשולחן שעליו נפרסו מפות וכרזות פרסום ובחנה אותם.
"מצאתי!" הכריזה.
השבעה התאספו סביבה. "החזק נמצא כאן," צ'נדלר הצביעה על נקודה אדומה במפה. "הרודיאו."