החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 22

נקודת מבט ליאור
"ליאור,פאר" קומו.
שמעתי את קולה של אמא כמו בכל בוקר.
פקחתי את עיני ועברתי למצב ישיבה והיה לי כאב ראש נוראי.
התיישבתי במיטה שלי ושתי ידיי תופסות את ראשי.
"פאר!,קומי יש בית ספר" שמעתי את אמא צועקת לפאר.
ואז שמעתי את העקבים של אמא…
"ליאורי, קדימה לקום" אמרה אמא.
לא עניתי,המשכתי לשבת במיטה כששתי ידיי תופסות בראשי.
"ליאורי מה קרה?" שאלה אמא.
"הראש…" מילמלתי.
"אני לא מבינה" אמרה אמא התקרבה אליי,והניחה את ידה על הכתף שלי.
"כואב לי הראש" אמרתי.
"אין לך חום" אמרה אמא לאחר שהניחה את ידה על המצח שלי.
לא עניתי.
"כמה שתית אתמול?" שאלה אמא.
"שתיתי? לא יודע האמת.." אמרתי, לא זכרתי כלום ממה שקרה אתמול.
"פאר!" קראה אמא.
"מה אמא?" שאלה פאר כשעמדה בפתח החדר שלי כששמיכה מכסה את כל גופה.
"הייתם אתמול במסיבה?" שאלה אמא.
פאר ואני הסתכלנו אחד על השניה.
"אממ..כן למה?" שאלה פאר.
"כמה ליאור שתה?" שאלה אמא.
פאר הסתכלה עליי ואני עליה.
"לא יודעת, אני הלכתי מהמסיבה די מוקדם" ענתה פאר.
"אני נשאר בבית" קבעתי עובדה.
אמא נאנחה, ואז אמרה:
"אני חייבת ללכת לעבודה,תרגיש טוב ליאורי" אמרה אמא ונתנה לי ולפאר נשיקה.
"קרה משהו מעניין במסיבה?" שאלתי את פאר,לאחר שהבנתי שאני לא ממש זוכר את המסיבה.
"חוץ מזה ששתית את כל הבר?" היא שאלה.
"אז למה הלכת כל כך מוקדם אתמול?" שאלתי את פאר. זה הדבר האחרון שאני זוכר לפני שהשתכרתי

נקודת מבט פאר
"אז למה הלכת כל כך מוקדם אתמול?" ליאור שאל אותי.
"לא יודעת..לא היה לי חשק למסיבה" עניתי.
ישבתי על המיטה של ליאור וחיבקתי את אחת הכריות שהיו על המיטה,
משחזרת שוב בראשי את אירועי הליל אמש, את המצב שבו הייתי כל כך קרובה למתן,את הריח שלו,המגע שלו.
ומה הוא מסתיר.
"כדור הארץ לפאר!" אמר ליאור ונופף בידו מול פניי.
"מה?" שאלתי.
"על מה את חושבת?" ליאור שאל.
"סתם…לא כזה חשוב" אמרתי.
"היה נראה שהיית מאוד שקועה במה שלא חשבת עליו" הוא אמר.
"אני פשוט עייפה…" אמרתי.
"מבין את ההרגשה, לילה טוב אחותי,כבי את האור כשאת יוצאת" אמר ליאור ושכב במיטה ומתכסה בשמיכה שמכסה את כולו.
"שונאת אותך…" סיננתי לעברו,ויצאתי מחדרו.
"גם אני אותך אחותי" הוא צעק לי.
הנדתי בראשי וחייכתי חיוך קטן, והלכתי לחדר שלי.

נקודת מבט פריאל
התעוררתי מהאור שנכנס לחדרי וגרם לעיניי להסתנוור.
הסתכלתי בשעון באייפון שלי שהיה מונח על השידה שליד המיטה שלי, וראיתי שהשעה 8:30
O M G !!! השעה שמונה וחצי ומתן לא העיר אותי, מה קורה פה?!
"מתי?" אמרתי כנכנסתי לחדר של מתן וראיתי שהוא עדיין ישן.
"פרילי?, מה את עושה ערה עכשיו עוד לילה" מתן אמר.
"לא מתי, עכשיו שמונה וחצי" אמרתי.
"מה שמונה וחצי?" אמר מתן ועבר מיד למצב ישיבה,ולקח את הפלאפון שלו והביט בו.
"מי עשה לך את זה?" שאלתי כשראיתי את המכה שהייתה ליד העין שלו.
"זה..זה כלום נפצעתי באימון" הוא אמר.
"אוקיי." אמרתי
אבל בכל זאת המשכתי להסתכל על מתן ולבחון את המכה הזאת שהייתה ליד העין שלו, זה לא נראה כאילו הוא נפל ונפצע אלא כאילו מישהו הרביץ לו.
"טוב פרילי תתארגני אני אקח אותך לבית ספר" אמר מתן.
"מה זאת אומרת תתארגני, אתה לא הולך לבית ספר?" שאלתי את מתן.
"לא קטנה, ממש כואב לי הראש…" אמר מתן ושיפשף את ראשו.
הנהנתי בראשי להבנה.

נקודת מבט מתן
דלת החדר שלי נפתחה ואיתה נכנס אור קטן שסינוור אותי מעט, התכסיתי עם השמיכה עד לראשי מנסה להתחמק מהאור שנכנס לחדרי וסינוור אותי.
"מתי?" שמעתי את קולה המתוק של פריאל.
"פרילי? מה את עושה ערה בשעה כזאת ,עכשיו לילה" שאלתי והסתובבתי לכיוונה.
"לא מתי,עכשיו שמונה וחצי בבוקר" אמרה פריאל.
"מה שמונה וחצי?!" שאלתי,ומיד הזדקפתי והושטתי את ידי לכיון השידה ולקחתי את הפלאפון שלי וראיתי שבאמת השעה שמונה וחצי.
"מה זה מתי מי עשה לך את זה?" שאלה פריאל והצביעה על המכה שהייתה ליד העין שלי.
"זה..זה סתם נפצעתי באימון" שיקרתי.
פריאל המשיכה להסתכל עליי.
"טוב פרילי,לכי תתארגני אני אקח אותך לבית הספר" אמרתי.
"מה זאת אומרת תתארגני? אתה לא בא לבית ספר?" שאלה פריאל.
"לא, יש לי כאב ראש נוראי" אמרתי את האמת, באמת כאב לי הראש מאתמול, ולא היה לי חשק ללכת לבית הספר.
פריאל הנהנה להסכמה והלכה.
ישבתי במיטה שלי, וראשי התחיל לשחזר את מה שקרה אתמול, את המפגש עם בן חיים ועד מה שקרה אחר כך.
נזכרתי במה שקרה עם פאר וחייכתי לעצמי חיוך קטן.