ללא הצלחה- פרק 1

"ככה צריך לעבוד!", צעק אבא, "ולא לעמוד כמו בול עץ!"
הבטתי בו כאילו הוא האדם השנוא עלי עלי אדמות. פשוט לא יכולתי.
"מה את עומדת ומסתכלת עליי ככה?!", המשיך אבא, "לא תצליחי כלום בחיים אם תהיי כזאת איטית!"
השפלתי את מבטי ולאחר הוציא אבא את חגורתו והכה על אחת מן רגליי. הוא הביט בי במבט שנוא יותר מתמיד ולאחר הכה על רגלי השניה. צווחתי צווחה נוראית ואבא המשיך להכות אותי הפעם בידיים.
"תפסיק!", צווחתי מכאב, "תפסיק!"
לפתע אבא באמת הפסיק, "את חושבת שאני אפסיק?!", אמר אבא ברצינות והרים את ידו להכות בי מכה נוספת.
נשמטתי מהמקום השותת דם בתקווה שאצליח לברוח מהחלון ולהודיע ל'שלום הילד' שאני עוברת התעללות. אך ללא הצלחה, אבל תפס ברגלי הדקה והרזה ומשך אותה לעבר חדרו.
"אבא די כבר! די!", צרחתי את כל נשמתי בניסיון לשחרר את רגלי מן ידיו האימתניות.
"אני אלמד אותך לקח!", שאג אבא וזרק אותי על קיר חדרו. הרגשתי טיפות קטנטנות של דם יורדות מן הראש שלי. הוא כל כך כאב הפעם ולאט לאט עצמתי עיניים ונרדמתי.
אחרי שקמתי היה לי קשה מאד להתאושש. ראיתי שידיי רועדות ומלאות בסימנים כחולים וסגולים. פצעים אדומים ומלאים בדם היו על רגליי הקטנטנות. ניסיתי לקום מהרצפה ולהבין מה קרה לפני שנרדמתי. אף אחד לא היה בבית באותה שעה. ידעתי שהיה מאוחר כי היה חשוך בחדר.. חיפשתי דרך לצאת מהחדר החשוך והאפלולי. רציתי לברוח מהחלון כי פחדתי שאבא יחזור. לאט לאט טיפסתי על המיטה של אבא, פתחתי את החלון ויצאתי דרכו לדרך חדשה.