זר פרחי יסמין

"לא!!!" היא צרחה בעיינים פעורות ובהלם, כשראתה איך חרב עוברת דרך בטנה של אחותה.
"אלה! לא!!!" היא צרחה ובכתה, התנשמה בכבדות. היא רצה אליה, תופסת את אחותה שנופלת על האספלט האדום מדמה.
"אלה…" בכתה מעליה. דמעות זלגו על פניה, ופניה של אחותה.
"קרמר…" רק את שמה הצליחה אלה ללחוש, כי לא נשארו בה עוד כוחות.
"אלה… בבקשה.. תשארי איתי, אל תעצמי את עיינייך" קרמר המשיכה לבכות מעליה, מנסה לעצור את הדימום.
"מאוחר מדי…" אלה לחשה וסובבה את ראשה הצידה, עוצמת את עייניה הכחולות כצבע הים. שיערה השחור היה מלא בדם.
"לא! לא!!!" קרמר ניערה את אחותה, אבל היה מאוחר מדי. היא בכתה חזק מדי, היא צרחה את נשמתה אל השמיים.
ממבט עצוב, מבטה נהיה כעוס.
"למה?! למה אתה עושה לי את זה?! אתה יודע ששלא נשאר לי אף אחד!!!" היא צרחה שוב ושוב אל השמיים הבהירים והיפים, שלא ידעו על כל רע.
"למה אתה הורג אותה?! אחרי שהרגת את הוריי, את כל משפחתי!!!".
היא בכתה ובכתה, וכל דמעה שנחתה על גופה של אחותה הדוממת הפך לפרח יסמין קטן ולבן.
היא סדרה את הפרחים בצורת זר והכניסה אותו לידייה הקפואות של אלה.
"זה בשביל שתדע", היא אמרה והביטה בשמיים במבט שנאה, "שאני מכבדת אנשים".
היא נשמה עמוק והלכה משם, נתנה לשמיים הבהירים להביט באלה הדוממת בעלת זר פרחי היסמין היפים בידה.