חיי הנסיכה-פרק 1

חיי הנסיכה-פרק 1
״ארו נמאס לי זה כבר הנסיך החמישי שאבא מנסה לשדך לי מה אני יעשה??״ שאלתי אותו שישבנו במקום הקבוע שלנו בגינה האחורית ״איזבלה אני חושב ש..״
״לא!״ אמרתי כל פעם שהוא אומר איזבלה זה אומר שהוא מספר חדשות רעות הוא תמיד קורה לי בשמות כינוי.
״איזבלה תקשיבי״ חזר שנית
״לאא לאאא אני לא מקשיבהה אני יודעת מה אתה רוצה לומר״ צעקתי
״אני חושב שזה יהיה טוב לשנינו עם נפרד״ אמר זה לא ממש הפתיע אותי כי זה ״הפרידה״ השלישית שלנו החודש.
״דיי כברר נו אל תדאג אני לא יהיה עם אף אחד רק איתך!״ אמרתי
״אבל זה לא אפשרי אבא שלך כבר תיכנן לך את העתיד וזה יהיה כולל כחתן נסיך״
״אז נברח מפה אני ואתה לבד!״ אמרתי
״לא את עדין ילדה״ אמר
״אני בת 16 אני לא ילדה!״אמרתי בילדותיות
״נו זוכר ששבוע שעבר הצעתה את זה אז עכשיו אני מוכנה לברוח איתך רק אני ואתה בבקשה לא באלי אף אחד אחר חוץ ממך״
״א..נ.י..אני מצטער איזבלה״אמר וקם מהספסל והלך טוב אז כנראה הפרידה הזאתי רצינית אני תמיד משנה לו את הדעה אבל עכשיו זה לא הצליח.״אל תקרא לי איזבלה!!!״ צעקתי אחרי שהוא הלך והתחלתי לבכות הוא נפרד ממני אני לבד הוא הבנאדם היחידי שהייתי אמיתית איתו ועכשיו הוא הלך.
אחרי חצי שעה של בכי והתבודדדות קמתי מהספסל וניקיתי את הפנים שלי מהמים במזרקה שלא יראו שבכיתי והלכתי חזרה לארמון.
״אוו איזבלה הנא את חמודה היום הנסיך ליאם רודקיק בא היום לארוחה ערב איתך״ אמרה לי רוזלדה הטבחית שבשבילי היא החברה הכי טובה היא מאוד קשורה להורים שלי וונסה אמא שלי לא הייתה בת מלוכה אבא שלי התאהב בה והיא בו וככה הסיפור האהבה פרח ולאמא שלי שהייתה סתם נערה מהכפר נהפכה למלכה אז רוזלדה הייתה חברה ילדות שלה והיא עברה איתה לארמון היא לא הייתה אמורה להיות טבחית אבל זה מה שהיא רצתה רוזלדה לא הסכימה לשהות בארמון חינם.
״אוף מתי אבא יבין שאני לא מוכנה לחתן ועוד לאחד הנסיכים האגוסטים האלה!״ אמרתי בכעס וברחתי לחדרי.

״טוק טוק״ נכנסה מופי המלבישה שלי לחדרי ״קדימה בלה את צריכה להתארגן לקראת ארוחת הערב הנסיך ליאם בא ושמעתי שהוא מהמם!!״ אמרה מופי בהתלהבות
״אוחח עוד פעם הליאם הזה!״ גילגלתי עיינים וקמתי מהמיטה "טוב לכי להתקלח ואני יארגן לך בגדים״ פקדה
נכנסתי למקלחת בחוסר רצון והתקלחתי. יצאתי עם חלוק סביב גופי ומגבת על שיערי
״יופי קחי תתלבשי את הבגדים האחה ואז אני יעשה לך תסרוקת ויאפר אותך״אמרה
הנהנתי ונכנסתי לחדר מדידה היא נתנה לי שמלה ארוכה בצבע בקרם עם פתח בגב ועקביים תואמים(ברציתי להוסיף) פיזרתי את השיער שלי שנראה מושלם ביחד עם השימלה ״בלה סיימת?!״שמעתי את קולה של מופי ״כן״יצאתי מהחדר מדידה
״מהממת שלי! עכשיו אני יאפר אותך ויעשה לך תסרוקת הוורסת״ אמר ושיחקה לי בשיער ״מופי בבקשה הפעם תשארי לי את השיער פזור טבעי אני לא אוהבת תסרוקות״
אמרתי מקווה מאוד שהיא תסכים
״נו טוב אבל אני לא מוותרת באיפור״אמרה
״ישש תודה תודה״ חיבקתי אותה
״היי היי השמחה תתקמט״ אמרה וניתקה אותי מהחיבוק נאנחתי ״קדימה איפור״ אמרה ודחפה אותי לכיסא המסותבב היא התיישבה מולי עם הארכה של האיפור הענקית שלה.
״ו..סיימנו״ אמרה אחרי העבירה נוזל שקוף על שפתיי חייכתי והסתובבתי למראה לא הייתי מופתעת למרות שהייתי יפה זה כרגיל תמיד מלבישים אותי מגונדר ומאפרים אותי
״טוב 15 דקות מנוחה וארוחת ערב מתחילה לה׳ת״ אמרה ויצאה מהחדר נאחנחתי ואז נפתחה הדלת שנית ״ולא לגעת באיפור ולא לשכב על המיטה זה יהרוס את השמלה ביי״
שמעתי את קולה של מופי ואז שוה נטרקה הדלת בעדינות. יצאתי למרפסת הגדולה שבחדרי שמשקיפה על כל העיר נשמתי נשימה עמוקה והסתכלתי על כולם אנשים הולכים ושבים מכוניות נוסעות אוטובוסים אנשים ממהרים רציתי להיות חלק מהאנשים האלה להיות נורמאלית ולא נסיכה כולם היו אומרים לי מטומטמת. כן נסיכה זה חלום של כל ילדה אבל לא שלי אולי זה נשמע כיף אבל זה ממש לא.
חשבתי על מה שקרה היום בצהרים עם ארו כל כך רציתי לברוח איתו חשבתי וחשבתי עד ששמעתי דפיקה בדלת ״עלמתי מחכים לך בארוחת ערב״אמר המשרת
״אני באה״ יצאתי מהמרפסת והתקדמתי למסדרון. נעמדתי ליד הדלת מוכנה להכנס להכיר את הליאם הזה שכנראה כמו כולם שוויצר וסנוב שחושב על כסף ובנות.
פתחתי את הדלת ושמעתי את קולו של אבי
״ליאם תכיר את ביתי איזבלה״