תענוגות רצחניות פרק 4

האישה היתה מכוסה בדם שטפטף מצווארה, לרגע ראתה את זוג החורים הפעורים שמהם הוא יצא ולאחר מכן האיש שב אל צווארה. האישה צרחה שוב ומכך הסיקה כי האיש נשך אותה שוב. לרגע תהתה איך הצליחה לראות כל כך טוב את החורים בצווארה ולהריח את ריח הדם המטפטף מחורים אלו, הרי עמדה במרחק חמישים מטרים לפחות ממקום הארוע.
לעזזל. היא בטח רואה עכשיו משהו שלא היתה אמורה לראות. הוא הריח את הדם על אף שנסע על האופנוע שלו והיה עוד רחוק ממנה, הוא היה מיומן מידיי בשביל להצליח להתעלם מן הריח. מה לעזזל חשב לעצמו? שהוא ישאיר נערה לייד בר של יצורים על טבעיים והיא תישאר תמימה שלא יודעת דבר על העולם כמו כל בני האנוש? הוא הגביר את מהירות האופנוע למקסימום שהאופנוע שלו יכל, מה שאומר שבתוך חצי דקה הוא כבר היה שם.
היא ראתה אותו מתקרב עם האופנוע שלו, הוא נסע במהירות כזו שאם היה כאן שוטר וודאי היה עוצר אותו עכשיו. לא, אם היה פה שוטר הוא היה לוקח את היצור שאוכל כעת את בת האנוש. האם זה ערפד? האם היא כמוהו? היא לא ידעה מה לחשוב, זה וודאי ערפד. היא היתה המומה. אם ערפדים קיימים, אז מי עוד קיימים? אנשי זאב? שדים? רוחות?
הגבר מהבר עצר ליידה, אך לא נראה מופתע או מבוהל, אלא מודאג. הוא וודאי לא יודע על קיום כל היצורים הללו, חשבה אווה. עליה להתעלם ממה שראתה כרגע ולא לספר לו. לפתע פרס האיש ששתה את דמה של האישה כנפיים שחורות גדולות ועף מן המקום, לפני כן נגע קלות בצוואר האישה והיא ראתה איך שהנשיכות שלה מתרפאות והופכות לסימני חנק.
"תעלי" הוא אמר לה במילה חדה, בטון של ציווי.
הטון הזה, הוא עורר בה מחשבות… הוא יכל לצוות עליה דברים יותר מענגים, לא, היה לה אור לחשוב על זה, לעזזל, היא לא מזוכיסטית. או שהיא בעצם כן?
היא עלתה על האופנוע שלו, חוששת מעט בגלל שזו הפעם הראשונה שלה על אחד כזה.
"תחזיקי בי חזק" הוא אמר, שוב מצווה עליה עם אותו הטון שעשה לה דברים במקום האינטימי ביותר שלה. היא שלחה את ידיה אל בטנו וחבקה אותו בחוזקה, בעוצמתה הורגש הפחד שלה והיא הרגישה את בטנו החסונה, היא היתה בטוחה שמתחת לבגדיו מסתתר גוף מדהים.
היא החזיקה בו בחוזקה, הוא הרגיש שעוצמתה חזקה מעוצמה של בת אנוש, אפילו אם היתה מתאמנת בקפידה – בת אנוש לא יכלה להיות חזקה כל כך.
הוא הרגיש כי החזיקה בו כה חזק מכיוון שפחדה, הוא הרגיש את הפחד שלה בכל חלק מגופה. הוא החל לנסוע, אבל לא במהירות מופרזת, היא חיבקה אותו חזק יותר, היא היתה מבוהלת מא והאדרנלין היה בראשה. לפתע הרגיש צורך להרגיע אותה, הוא רצה להגן עליה. מה זו ההרגשה הזאת? לא היה לו כל כך אכפת מאף אדם מאז… מאז שהפך למה שהוא. כשעוד היה בן אנוש, היה לו אכפת מאמו, אבל אחרי שראה את כל האנשים החשובים לו מתים, ועוד מהצד ללא רשות להתקרב ולהגיד מספר מילות פרידה.
ליבו היה קשה כמו אבן, הוא הרג אנשים ללא הרגשת חרטה, ללא שום רגש, הוא היה מפלצת. הוא לא הרגיש דבר מאז, וכעת, הוא הרגיש את הרצון להגן עליה. ההרגשה להרגיש שוב היתה כל כך טובה, שהוא החליט וימלא את בקשת ליבו המאובן למרות האופי שלו, שהיה מנוגד לרצון ליבו, או לכל מה שקשור ללב בכללי.
אף על פי שגופו היה קר, היא הרגישה חמימות אנרגטית בוקעת מגופו, רגש עז כל כך. היא לא ידעה מה סוג הרגש, אבל הוא היה חיובי, לפחות עבורה.
האדרנלין היה הרגשה כה טובה, היא הרגישה כל כך קרובה למוות, היא רצתה שיגביר את הקצב, אבל רצתה שזה ימשך כמה שיותר זמן. אולי היא תבקש ממנו שפשוט יסתובבו באופנוע ברחבי העיר? לא. היא גוועה, היא היתה צריכה לאכול משהו. בלי לשים לב השעינה את ראשה על גבו כיאילו היה כרית, היא חיבקה אותו בחוזקה והרגישה קרובה אליו אף על פי שלא הכירה אותו כלל.
הוא עצר את האופנוע. הם הגיעו ליעד. הוא פתח את פיו להגיד לה שעליה לרדת, אבל עצר מייד. גופה היה חם, החמימות הזאת היתה משהו שחסר לו מאד. הוא התענג על כל רגע עד שתבחין כי עליה לרדת כבר.
היא אהבה את הקרירות שלו, היא נהנתה לחבק אותו אפילו יותר ממה שנהנתה כשהאדרנלין השתלט על גופה. הם כבר עצרו, היא ידעה זאת, אבל לא היה לה כל חשק לרדת.
לאחר מספר דקות הבין כי גם היא מתענגת על החיבוק הזה, מה שהיה אסור לחלוטין. המטרה שלו היתה להגן עליה ולחשוף אותה לעולם האמיתי , כשיגיע הזמן כמובן, לא לגרום לה לפתח אליו רגשות, הרי היא לא תזכה באף רגש חזרה. החשק להגן עליה היתה יוצא מן הכלל, אם לא לכלול אותו, ליבו עשוי מאבן ועל כן לא יכל לאהוב אותה בחזרה. ובכלל, אם היא מה שהוא חושב שהיא , אסור לה לאהוב גברים, לא שהיה גבר, אבל הכל מתחיל מאחד ומשם קשה להפסיק.
"הגענו" הוא אמר, שובר את הדממה.
היא הבינה שזה הסימן שלה לקום, בחוסר רצון מוחלט – היא קמה מן האופנוע.
הם נכנסו אל המסעדה. זה היה מקום יפה עד מאוד. המסעדה לא היתה גדולה מידיי אך גם לא קטנה מידיי. הקירות שלה היו בגוון אפרסק ונתלו עליהם ציורים חביבים של פירות, יין, וציור אחד של אישה. הרצפה היתה מעץ, היא היתה בגוון בהיר, והשולחנות היו עגולים ומכוסים במפות שולחן צהובות בגוון חיוור. על יד כל שולחן היו מספר כסאות מתכת עם פינות מעוגלות, אבל הכריות בצבע אפרסק הבטיחו נוחות למרות החומר הקשיח של הכסאות.
מייד נגשה בלונדינית נמוכה ומחוייכת אל שניהם "ברוכים הבאים, יש לנו שני כסאות פנויים בדיוק על יד החלון, תהנו מן הנוף"
הם התיישבו במקום שהורה להם לשבת בו בלי ויכוחים. הנוף מן החלון היה יפהפה. היא לא יעה באיזה עיר היתה כעת בטקסס, אך על פי שם המסעדה שהבחינה בו בתפריט, ובשילוב עם הנוף המדהים מן החלון היא הבינה שהם באוסטין. לא סתם כך העיר היתה ענקית ומלאה במועדונים. הם היו על יד הנהר. הם ראו את כל מועדוני אוסטין מוארים בשל השעה המאוחרת והאגם בלע לתוכו חלק מן האורות בהשתקפות עוצרת נשימה שנגלתה לעיניהם מן השולחן במסעדה הקטנה.
היא הביטה בתפריט. היא גוועה כל כך שהיתה מזמינה הכל. המחירים היו סבירים, אך לא היה לה משתלם לקחת הרבה. היא החליטה לבסוף להזמין צ'יזבורגר טקססי, כפי שקראו לו בתפריט.היא שמעה רבות אודות הייחודיות שלו. לשתות הזמינה בקבוק של מיים פושרים ולקינוח עוגת שוקולד עם אפרסקים וקצפת בצד.
הוא לא היה רעב וידע כי בין כה וכה כל דבר שיאכל יהיה חסר תועלת, לכן הזמין כוס קפה עם עוגת אגוזים שהתלוותה בגלידת וניל מרעננת וריחנית. ארוחה שהיתה גדולה מכפי שנשמעה.
הם עשו את הזמנתם והמלצרית הבטיחה בחיוך שבתוך 20 דקות כל המנות יהיו על שולחנם, ואף התענינה האם להגיש את הקינוח אחרי הארוחה עבור אווה.
הם החלו לשוחח בעקבות שיר שהשמיעה המסעדה, ובמהרה גילו כי אף על פי שבאו מעולמות שונים, הם היו דומים בטעמם במוזיקה, בסרטים, ובעוד מספר דברים בסגנון. כל השיחה הם לא הורידו את העיניים מעיניי השני.
הוא לא יכל להפסיק להסתכל בעיניים הירוקות שלה. הוא טבע בהן. טבע בהןכמו שלא טבע מעולם באף עיניים.
היא פשוט בהתה מהופנטת בעיניו. הן היו מושלמות. כל כך גבריות, כל כך מטריפות, כל כך חושניות , עדינות, מבינות, ומסתוריות בו זמנית.
האוכל היה טעים. במקרה אחר לא היתה מסיימת את הצ'יזבורגר הענקי אך הפעם עשתה זאת, היא היתה רעבה מאד כך שאפילו הספיק לה מקום לקינוח, בעיקר בשל העובדה שהיה טעים בצורה יוצאת מן הכלל. השוקולד נמס בפה במתיקות חלומית.
היא ליקקה את השפה מן הקצפת שנמרחה מעט על שפתה העליונה. הוא הפנה את מבטו מעיניה לשפתיה ברגע זה. היא היתה כל כך מפתה. האישה הזאת עוררה בו יותר מידי רגשות. לעזזל. הוא צריך להפסיק להסתכל עליה. אבל נראה היה שמוחו דיבר לקיר מכיוון שעיניו לא פסקו להביט בעיניה בחיבור מושלם ורגוע. כשהמלצרית הביאה את החשבון הוא שילם גם עליה, בעם הראשונה בחייו שילם על בחורה במסעדה. הוא הרגיש מטופש, אבל מספיק היה לו להביט בה והיה שוכח מייד. הם המשיכו לשבת עוד קצת, מחכים שכרטיס האשראי שלו יחזור.
בכל מקרה אחר היתה מתנגדת לכך שישלם עליה, אבל הפעם היו לה מספיק סיבות שלא לתת לגאווה שלה לעצור אותו מלשלם עליה. לא היה לה מספיק כסף בכדי לשרוד זמן רב. וכשהיא הביטה בעיניו היא שכחה בכלל מהו כסף.
"אז, לאן את רוצה שניסע עכשיו?" הוא שאל אותה, פוקע עם קולו הגברי את הדממה בינהם. "אתה המקומי כאן. תראה לי את המקום האהוב עלייך" היא אמרה עם חיוך שובב מעט, אף כי ידעה שאסור לה לעבור איתו לשום מגע מיני גם אם ישכיב אותה על מיטתו. היא לא רצתה להרוג את הגבר הזה ,לא הרגישה את החשק ההוא. היא סילקה את המחשבות הכחולות מראשה.
הוא ציפה שהיא תבקש בר, מועדון, פארק, או מקום כלשהו בסגנון שלא קשור אליו. אבל היא ביקשה את המקום האהוב עליו. היה לה אכפת ממנו, למרות שרק הכירו הוא ראה כי היא חשקה בו בכל גופה. גם הוא חשק בה, אבל ידע שאסור לו. אוקיי. הוא יראה לה את המקום האהוב עליו, מגיע לאדם אחד לפחות לראות את המקום ההוא, הוא גיחך בינו לבין עצמו.
"בואי, נעלה על האופנוע שלי ומשם ניסע, את אוהבת טבע?" הוא חייך מעט. היא הצליחה להוציא אותו מן המצב הרציני ההוא וראתה שהוא באמת נהנה איתה, בדיוק כפי שהיא נהנתה איתו.
לשניהם היה ברור שמחר ברגע בו תקבל את תעודת הזהות יהיה עליהם להיפרד. היא לא רצתה להרוג אותו אם יבוא לה החשק פתאום. הוא לא רצה לתת לעצמו את כל הרגשות האלו, הוא יעביר אותה לאחריות של מישהו אחר, לו אסור כל העניין.
הם עלו על האופנוע שלו, הנסיעה היתה מלאה באדרנלין וניחוחות של הורמונים מצד שניהם. הם הגיעו אחרי כשעה של נסיעה, המקום היה רחוק. הם היו על צוק גבוהה מאד, ממנו הם ראו את כל אוסטין ואף מעט מן שכנותיה, אבל המדהים מכל היה הנוף. האגם, והצוקים השכנים, יצרו אווירה של שקט ושלווה.
"וואו, המקום הזה מדהים" היא אמרה כשהיא מתפעלת מן הנוף סביב, עוקפת אותו וחוקרת את הסביבה.
הוא חייך. חיוך שונה ממה שחייך איי פעם. זה היה חיוך אמיתי לגמרי, שבא מתוך הלב. הוא הביט בה עומדת על קצה הצוק ומתפעלת, הוא שמח לשתף את המקום הזה איתה. משום מה הרגיש בטוח לספר על זה לה. אנשים לא ידעו איך אפשרי לעלות אל המקום הזה, לא היו כבישים והאזור היה שמורת טבע, אבל לו היה כביש מיוחד משלו, במיוחד לאופנוע שלו.
הוא ניגש אליה מאחור, השמש בדיוק החלה להציץ. הוא עמד מאחוריה קרוב, מתאפק לא לשלוח את זרועותיו ולחבק אותה בחיקו. בדרך כלשהי היא הרגישה את הרצון שלו ולקחה את ידיה, איתם היא לקחה את ידיו וכרכה אותו סביבה. הוא לא התנגד. הוא פשוט לא הצליח. הוא נתק לה נשיקה קלה בצוואר שנחשף כשהרוח סידרה את כל שערותיה לצד אחד.
היא פלטה אנקה קטנה, בעיקר בשל ההפתעה.
הזריחה היתה יפיפה, הם הביטו בה כל במשך כעשרים דקות, מחובקים, ואחרי עשרים דקות הוא עשה את הצעד הראשון.

סוף פרק 4 – המשך יבא (?) .