לצרוח את השתיקה – 34

לצרוח את השתיקה – 34
*נקודת מבט ריי*

״מי זה סקאיי?..״ ג׳וי הביטה בי בשאלה. הנחתי בכבדות את הבגד המקופל לתוך תיקה והתיישבתי על מיטת החולים בפה פעור.

״את באמת לא זוכרת?!״ הסתכלתי אליה בפליאה.
היא התיישבה מולי בשקט מחכה להסבר.

״מה את זוכרת?!״ שאלתי בקול צרוד.
״התעלפתי ומצאתי את עצמי בבית חולים..״ אמרה לאחר מחשבה.
״ולפני זה?״ ניסיתי להזכיר לה.
״אממ.. לפני זה הייתי איתך. בטח לא שתיתי מספיק או שהתינוק בעט בי חזק. לא יודעת למה התעלפתי..״ השפילה מבטה.
״זה לא נכון״ הסתכלתי עליה לא מבינה מה קורה פה.
היא לא אמרה דבר.

״אני צריכה לפה אחות בדחיפות!״ צעקתי למיקרופון תוך כדי לחיצה ארוכה על זמזם הקריאה.
״כן?״ לאחר שניות ספורות בחדר הלבן והצחיח הופיעו אישה כבת ה50 לחייה, בעלת מבנה גוף רחב וחיוך ביישני.

״זאת ג׳וי, ה.. מטופלת. היא לא זוכרת מה קרה!״ ניסיתי להסביר.
״השאירי אותנו לבד בבקשה, אני אקרא לך בהמשך״ שלפה את המכשירים שלה וצילצלה לתגבור של רופא. כמו ילדה טובה צייטתי לבקשתה.

ישבתי בחדר ההמתנה בערך ארבעים דקות עד שקראו לדולב, עוזי ולי בחזרה לחדרה של ג׳וי.
״ג׳וי סובלת מטראומה, הפגיעה המינית שחוותה ובמיוחד ממקור ראשון וקרוב גרמה למצבה הלא יציב להתדרדר. המוח שלה בחר להגיב בכך שהשכיח ממנה את הכאב הפתאומי והמצוי שהובא במכה..״ הסביר הרופא בעל הפרצים והמשקפיים העבות.
כולנו היינו בשקט.
״הי..היא תיזכר?״ שאל דולב את השאלה שהציקה לכולנו.
״ובכן, במקרים מסויימים המטופל מצליח להיזכר ולהגיע למצב השלם בפאזל שבו הוא נזכר בכל התמונה. ברוב המקרים בעזרת המון עזרה וסבלנות המטופל מצליח להיזכר בחלק מהמקרים. אך כמובן שיש את האחוז הקטן של אלו שלעולם לא נזכרו וזה ילווה אותם עד סוף ימם בתהייה ממושכת ומתמדת..״ הרופא היה כנה וגירד בראשו.
היינו בשקט והרופא והאחות הלכו לחדר צדדי להתייעצות עם עוזי ומתן הסברים.
״השאלה היא.. האם כדאי לה בכלל להיזכר..״ אמרתי כמעט בלחש.
״מה זאת אומרת?״ אמר דולב.
״אתה היית רוצה לזכור את הרגע המשפיל ביותר בחייך או לגרום לו להיעלם?!״ שאלתי, הוא לא ענה.
״מישהו מוכן להסביר לי?!״ ג׳וי התפרצה.
״סקאיי היה.. הנפש התאומה שלך. הייתם כמו זוג יונים. גילית שהוא בוגד בך עם דניאלה ו..״ באתי להמשיך ואז עצרתי למראה הפרצוף המבולבל שלה.
״דניאלה?!״ שאלה באי נעימות ובעזרת כיווץ גבות אופייני לה.
״החברה הכי טובה שלך״ אמר דולב.
״לשעבר״ תיקנתי.
״סקאיי ודניאלה בגדו בך. הוא ניסה להתנצל ובסוף הוא אולי אנס אותך אבל דולב בא בזמן והציל אותך ממש לפני שהתעלפת לגמרי..״ אמרתי בתמצות.
״אולי אנס אותי?!״ לא הבינה.
״ובכן.. סקאיי עכשיו בכלא אז הוא לא מקור אמין, את היחידה שהייתה איתו ואת אפילו לא זוכרת אותו. השאלה אם נאנסת היא כרגע תעלומה..״ אמר דולב.
״אבל אנחנו די בטוחים שדולב הגיע בזמן ולא קרה כלום!״ הרגשתי צורך להרגיע אותה.
״מזל.. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי שוכבת עם היצור הזה..״ נאנחה.
דולב ואני הסתכלנו אחת על השני.
״לאאא!! תגידו לי שזה לא נכון..״ כמעט בכתה.
״הלוואי ויכולתי..״ אמר דולב בכאב.
״שכבתי איתו?!״ דמעה בוגדנית ירדה מלחייה.
הנהנתי באיטיות, מותירה את שערי השטני להתנדנד ולהתנועע בחופשיות.
״איזה באסה.,״ ניסתה לעכל לדעתי..
״רגע!!!״ הוסיפה לפתע.
״מה?!״ אני ודולב נבהלנו.
״אולי..״ התחילה.
״אולי מה?! התעצבנו.
״אולי הוא.. האבא של התינוק..״ ליטפה את ביטנה.
אני ודולב לא אמרנו דבר, ידענו שהיא צודקת..

״אני צריכה לדבר איתו, אני הולכת לכלא..״