המסכה יורדת [ המשך… ]

קולות בטלביזיה, של סקס פרוע גרמו לנו להמשיך ביתר להיטות והצמדנו גם את גופינו אחד לשנייה. אבל הצעקה האחרונה של גמירה של מישהי, גרמה לנו להתנתק אחד מהשנייה, ומהמבוכה אני אפילו לא יודעת איך זה קרה, אם באשמתי או באשמתו, אך היין שנשאר בכוס שלי נשפך עליי. מיהרתי לקום, "אני מצטער.. אני מצטער על הכל." הוא התחיל לגמגם.
"זה בסדר, יש לך אולי איזושהי חולצה שאני יכולה להשאיל כדי שאני אוריד את זה ואנסה להוריד את היין לפני שזה ייהפך לכתם שלא ירצה לרדת."
"כן בטח, כנסי לחדר שלי, קחי מה שאת רוצה." חייכתי ונכנסתי לחדר. פתחתי את הארון ונתקלתי בעצמי במראה שהייתה על דלת הארון. העברתי בעדינות אצבעות על שפתיי, וחייכתי. דמיינתי שאני עדיין מרגישה את טעם שפתיו על שלי. הלב שלי פעם בחוזקה, ופרפרים התרוצצו לי בבטן. לא ידעתי איך להגיב, אבל הכרחתי את עצמי להתאפס, ולשמור על קור רוח, תני לו להגיב, לראות מה הוא חושב, מה הוא מרגיש, ומה הייתה בשבילו הנשיקה זאת, האם זה היה שילוב של התרגשות מהסרט ועודף אלכוהול או יותר מזה. שלפתי חולצה מהארון, והורדתי את הגופייה, הבטתי לרגע במראה על הגוף שלי, העברתי יד על החזה, והעברתי את היד על אזור הלב, הרגשתי איך היד עולה ויורדת במהירות, הדופק שלי היה מואץ וידעת שעליי לנסות להירגע, לקחתי לעצמי כמה נשימות ארוכות וניסיתי להירגע. נשמעה דפיקה על דלת החדר. "מירב, הכל בסדר, אפשר להיכנס?"
"חכה" נתתי צעקה חלשה. התחלתי לסדר את החולצה בשביל ללבוש אותה ופתאום הוא נכנס. הסתכלנו אחד על השנייה, והוא מיהר להסתובב כשקלט שאני בלי חולצה: "אני מצטער, לא התכוונתי."
"מה קרה, אפשר לחשוב שמעולם לא ראית מישהי בלי חולצה." אמרתי בעודי לובשת את החולצה
"כן, אבל…, חשבתי שאמרת כן, כלומר שאני יכול להיכנס."
"אמרתי חכה. אבל לא נורא. אתה כבר יכול להסתובב." הוא הסתובב אליי.
"שמעי, מה שקרה מקודם, אני לא רוצה שתחשבי ש…"
"שאני אחשוב מה?" לקחתי את הגופייה שלי והלכתי לכיוון השירותים.
"שניסיתי לעשות משהו. זה פשוט קרה, אני לא יודע מה קרה לי. אני מצטער."
פתחתי את המים והתחלתי לשפשף את הגופייה במקום שנשפך עליה היין. "תראה אני הייתי שם, ואני מכירה אותך. אני מסתובבים יותר מידי זמן ביחד, ודבר כזה היה צריך לקרות במוקדם או במאוחר."
"אז את לא כועסת?"
"אם הייתי כועסת, כבר לא הייתי פה. אתה רואה אותי פה?" הוא הנהן בראשו לקחתי את הגופייה, ותליתי אותה לייבוש על המעקה של וילון המקלחת, והמשכתי: "אז זה אומר שאני לא כועסת." ראו שהוא מתחיל להירגע, ולחזור לעצמו, ואם לומר את האמת אני הייתי הרבה יותר נינוחה משהייתי לפני הנשיקה, הלכתי למטבח לקחתי סמרטוט, חזרתי לסלון והתחלתי לנקות במקומות שנשפך יין. "אני חייבת אבל להודות. אתה יודע לנשק." אמרתי כשהוא הגיח לסלון, והסתכלתי עליו.
"את יודעת שקצת התאמנתי בזה. כבר נישקתי בעבר."
"אה באמת, ואני חשבתי שכל הסיפורים האלו על בנות העבר היו סתם המצאה."
הוא חייך ואז הרצין: "אבל אנחנו חייבים לדבר על זה, כלומר… נשיקה לא קורת סתם כך. לא בין ידידים, זה לא שאם הייתי רואה עם גיא את הסרט הזה, הייתי מנשק אותו."
"בגלל שאתה לא הומו." עברתי על פניו כשהלכתי למטבח עם הכוסות והסמרטוט, והוא הלך אחרי.
"מה הכוונה?"
התחלתי לשטוף את הכלים המלוכלכים בכיור "אני אישה וכפי שכבר אמרת הערב אני נראית טוב, צפינו בכזה סרט ושנינו יודעים שכבר הרבה זמן לא הייתה לך מישהי, אז פשוט זה ערבוב של כל הדברים יחד." סגרתי את המים ולקחתי מגבת לנקות את הידיים והוספתי: "תקן אותי אם אני טועה. אתה זה שצריך לדעת יותר טוב ממני מה הייתה הנשיקה הזאת." התחלתי להתקדם לעבר הסלון והוא הלך אחרי "אוקי, הסברת לי מדוע זה קרה מצדי. אבל גם את היית חלק ממנה ולא ממש הפסקת אותי אז איך את מסבירה את החלק שלך בכל עניין?" המשפט האחרון רעד במקצת. הבטתי בו וחשבתי לשנייה, וחייכתי חיוך ממזרי: "אמרתי לך, סיקרן אותי לדעת איך אתה מנשק." שיקרתי, אומנם זה היה שקר לבן בחלקו כי באמת רציתי לדעת איך הוא מנשק, אבל גם רציתי לדעת יותר מזה, אבל ידעתי שגם זה נשמע סיפור מצוץ אבל השתפנתי מלומר את האמת ולא הצלחתי לחשוב על משהו יותר טוב. "טוב נראה לי שכדאי שאני אזוז. שנינו כנראה צריכים זמן בנפרד אחד מהשנייה." לקחתי את המפתחות ואת המגפיים ביד.
"את בטוחה , את באמת חושבת שכך עדיף?" הבטתי בו ולא עניתי, הסתכלתי לו עמוק בעיניים, קיוויתי שהוא יקרא אותי, שיקרא את נשמתי מבעד לעיניי. השתיקה נמשכה כמה שניות, השפלתי את מבטי והתחלתי להתקדם לעבר הדלת, הייתי צריכה לעבור דרכו והייתה לי הרגשה כאילו אני צריכה לעבור דרך חישוק של אש בשביל להגיע לדלת והרגשתי איך כולי בוערת מבפנים. הבנתי שמשהו קורה כאן אבל לא הצלחתי להבין מה. הצלחתי לאזור אומץ והמשכתי להתקדם לעבר הדלת, קצת אחרי שהתחלתי לעבור אותו, הוא תפס בידי וסובב אותי אליו בעדינות: "חכי, אני לא רוצה שתלכי." הוא התקרב אליי והניח את ידו הגדולה והחמה בין צווארי ללחי שלי כמלטף והוסיף כשהוא מביט עמוק לתוך עיניי: "זה לא באמת רק סיקרן אותך, בבקשה תגידי לי שלא." טבעתי בתוך עיניו ולא הצלחתי להוציא הגה, קפאתי והרגשתי כאילו רגליי בקושי מצליחות להחזיק אותי. הנדתי בראשי לשלילה הוא העביר את ידו לאחור על עורפי וקירב את פני אל פניו. יכולתי להריח את ריח גופו, להרגיש את הבל נשימתו, בפעם השנייה הערב ובחיינו התנשקנו. אבל הפעם אומנם לא ידענו למה אנחנו נכנסים אבל קפצנו למים מודעים לכך. שנינו רעדנו בנשיקתנו, התנשקנו לאט, כאילו אנחנו נזהרים ממשהו. פחדנו מהעוצמה שהרגשנו, התנתקנו לרגע והבטנו אחד בשנייה ומהר מאוד חזרנו לשפתיים של אחד של השנייה. שמטתי את המפתחות והמגפיים על הרצפה, והושטתי את ידיי אל עורפו וכתפו. הנשיקה החלה להתלהט, הוא נצמד לאט ובעדינות עם גופו אליי, הוא התחיל עם ידיו לגשש על גופי, הכניס את ידיו מתחת לחולצתי וגישש על הבטן שלי, על מותני, גבי והגיע לחזה שלי, מביט כל אותו זמן בעיניי, כבודק את תגובותיי. ידיי גיששו את גבו, פניו, חזהו. שוב התנתקנו מהשפתיים של אחד של השנייה, הבטנו זה לזו בעיניים והפעם חיוך עלה של שפתותינו ושוב חזרנו אל הנשיקה, אך היא נהייתה לוהטת יותר, התחלנו להפשיט אחד את השנייה במהירות והתקדמנו לעבר החדר שלו, נחתנו על המיטה.
יש לי כמה חברות שסיפרו לי בעבר על סקס שהן עשו עם זיקוקים כמו בסרטים ולא הבנתי על מה הן מדברות עד לאותו לילה עם נדב. אני לא יודעת למה זה . אולי הוא באמת טוב במיטה, או אולי בגלל שהרבה זמן חלמתי על זה, או בגלל עוצמת רגשות מעורבים שהתפרצו, אך מעולם לא היה לי כזה סקס מדהים. נרדמנו כאשר כמה מחלקי גופינו משולבים, אך לא היינו קרובים. כנראה היינו צריכים, אפילו אם בשינה קצת שקט ומרחק בשביל לעקל את הכל.

כשהתעוררתי החלק של נדב במיטה היה ריק. קמתי, לבשתי חזרה את התחתונים ואת החולצה שלו שלבשתי אתמול ויצאתי לחפש אותו ומצאתי אותו יושב במרפסת עם קפה וסיגריה, היה לו מבט רציני. נשענתי על משקוף דלת המרפסת: "לא ידעתי שאתה מעשן." הוא הרים את עיניו אליי וחזר להתבונן בנוף: "אני לא, לפחות כבר שלוש שנים לא. רק כשאני בלחץ או במקרים מיוחדים אני מעשן."
"אני מבינה. וזה מקרה מיוחד או שאתה בלחץ?" שאלתי, כשהיה די ברור לי במה מדובר.
"שניהם."
אם לומר את האמת לא היה לי כוח להתמודד עם זה, רק פתחתי את העיניים ורציתי לפחות לשתות קפה לפני שמתחילים להתעמת עם כל מה שקרה ליל אמש: "טוב בזמן שאתה נלחץ ומתבונן בנוף היפה שלך, אני אלך לשירותים אם לא איכפת לך." הוא לא הגיב, לא במילה ולא בתזוזה. כלום. אז הלכתי לשירותים. נכנסתי לשירותים, וישבתי על האסלה, מחשבות התרוצצו לי בראש. מצד אחד הרגשתי שאני עומדת להיכנס לאיזושהי מערבולת רגשות מעורבים, אבל מצד שני לא יכולתי למחוק את החיוך המטופש שהתלבש לי על השפתיים. כנראה שיש לו רגשות עמוקים כלפי, אתמול הוא חשב טוב לפני שהוא ביקש ממני לא ללכת, ולפני שהוא התחיל לנשק אותי בפעם השנייה, נכון נסחפנו, ואולי היינו צריכים לדבר על זה קצת יותר לפני שעשינו משהו, אבל מצד שלישי לאף לא יכול להיות סקס טוב כמו שהיה אתמול אם לא מעורבים בזה רגשות חזקים, מצד רביעי מאוחר מדי לחשוב מה היינו צריכים לעשות, זה קרה ואנחנו צריכים לדון בזה כאנשים בוגרים ולא כמו איזה שני ילדים קטנים. קמתי מעל האסלה והורדתי את מים. הבטתי במראה, העיניים שלי נראו קצת עייפות אבל נצצו, שטפתי פנים והכרחתי את עצמי להתאפס, להוריד את החיוך הזה מהפנים שלי, ולהיות רצינית, כי הוא לא חייך שם בחוץ, והגיע הזמן לברר מה קורה. יצאתי מהשירותים, הלכתי למטבח והכנתי לי כוס קפה.
התקדמתי למרפסת בעודי לגומת מן הקפה. נדב עדיין ישב ובהה בנוף. הוא עדיין עישן ולפי אורכה של הסיגריה הוא הדליק עוד אחד לפני לא יותר מדקה או שתיים. עברתי לידו, לקחתי ממנו את הסיגריה ועברתי להתיישב על מדרגת מעקה המרפסת מולו. לגמתי שוב מהקפה ולקחתי שאיפה מן הסיגריה. "לא ידעתי שאת מעשנת."
"אני לא. רק במקרים מיוחדים." המשכנו לשתוק, הוא המשיך לבהות בנוף ומדי פעם הביט בי מבט חטוף וחזר לנוף, ואני כל אותו זמן בחנתי אותו. בחנתי אותו ושתיתי את הקפה, סיימתי את הסיגריה, והרגעתי את עצמי לפני שהכל מתחיל. לפני שהמערבולת מתחילה להסתחרר ולשאוב אותי אליה בכוח, אך הנחתי לה להתחיל לשאוב אותי, בזהירות. "אז מה קורה?" לבסוף התחלתי כשהרגשתי שאני מספיק מוכנה, בהתחלה הוא לא אמר כלום ואז… "מה את חושבת על מה שקרה אתמול?"
"קרה משהו אתמול, למה לא סיפרו לי שקרה משהו אתמול? אף פעם לא מספרים לי שום דבר."
"מירב, באמת, תהיי קצת רצינית."
"נראה לי שלך יש תובנות יותר עמוקות ממני. ככה אתה נראה לפחות. אז אולי תגיד אתה." הוא התבונן בי, נאנח וחזר להביט בנוף מבלי להגיד כלום.
החלטתי להפסיק עם המשחקים: "תראה, כמו שאני רואה את זה, שני ידידים מאוד טובים, חצו אתמול קו אדום. אבל הקו האדום הזה הוא לאו דווקא לרעה, תלוי כיצד מטפלים בזה. הוא לא בלתי הפיך ואפשרי לתיקון. השאלה איך רוצים לתקן ואם בכלל רוצים. במקרה הכי גרוע אפשרי לראות את זה כעוד משהו שלמדנו אחד על השנייה, כמו הסיגריות למשל, ונשכח שזה קרה."
הוא חזר להביט בעיניי: "את רוצה לשכוח את זה?"
"את זה לא אמרתי. אנחנו יכולים להסתכן ולנסות ולראות לאן זה יוביל אותנו."
"ואת לא מפחדת לסכן את מה שיש לנו?"
קמתי מהמדרגה ועברתי לשבת בשולחן מולו: "ממה אתה מפחד בדיוק?"
"תראי אני לא מסוגל לשקר ולהסתיר, וגם אין שום טעם אחרי אתמול, הכל יצא החוצה ממילא. יש לי רגשות חזקים כלפייך, יותר מידידה ויותר מאחות. את חשובה לי לא פחות כמו אחות ואני מפחד שאני אפגע בך בצורה שלא תרצי כל קשר חי איתי. ואני לא מוכן לאבד אותך, את חשובה לי מידי."
"טוב, כמה דברים! דבר ראשון – אם לא מעיזים ומסתכנים לא משיגים ומצליחים. דבר שני – אני אגיד לך משהו שמישהו אמר לי פעם: "מספיק לעשות את זה נכון רק פעם אחת. ודבר שלישי – מהפעמים האחרונות שהיו לך בנות זוג רציניות, מי פגע במי? אם אני זוכרת נכון, הן פגעו בך ולא אתה בהן, תקן אותי אם אני טועה." הוא הניד בראשו כהזדהות עם צדקתי והמשכתי: "כך שרוב הסיכויים הם שאתה לא תפגע בי, אלא אני בך. אתה חושב שאני אי פעם אפגע בך עד כדי כך ובצורה כזאת?"
"אני לא חושב, אני יודע שלא, ובגלל זה את כל כך חשובה לי. כי אני יודע שאת תמיד תהיי שם בשבילי לעולם לא תפגעי בי במכוון."
"אז מה הבעיה פה אני לא מבינה?" קרבתי את גופי לשולחן ונשענתי עליו והמשכתי: "אתה יודע שאני לא אפגע בך, אני בטוחה ב – 1000% שאתה לא תפגע בי, אז מה איכפת לנו לנסות ולהעז? במקרה הכי גרוע נחזור להיות ידידים, ואפילו ידידים יותר טובים מאי פעם כי נכיר זה את זו מכל אספקט."
"ואת חושבת שנוכל? כלומר אחרי כל זה, במידה וזה לא ילך, נוכל לחזור להיות ידידים?"
"אני מקווה, כלומר אני לא אסכים אחרת. אני גם לא מוכנה לאבד אותך בעד שום דבר שבעולם."
קמתי ולקחתי את הכוסות המלוכלכות והמאפרה למטבח, בעודי פותחת את המים לרחוץ את הכלים, שמעתי רשרוש בדלת כמפתחות והדלת נפתחה, הצצתי לראות מי זה, ועיניי נפתחו לרווחה כשראיתי את גיא נכנס פנימה. רק זה חסר לי, שכל העולם ידע על משהו שאפילו נדב ואני בקושי יודעים עליו. מיהרתי להתחמק מן המטבח דרך דלת המרפסת של המטבח אל המסדרון ואל החדר של נדב, בזריזות ובזהירות. תפסתי את הג'ינס ואת החזייה, ששמעתי את גיא מדבר עם נדב ואת נדב מגמגם משפטים. חמקתי אל המקלחת, לבשתי במהירות את הג'ינס, הסרתי את החולצה של נדב וזרקתי לסל הכביסה, לבשתי את החזייה ואת הגופייה שהספיקה להתייבש מאז אתמול, הורדתי את המים כניסיון לאותת לנדב שאני יוצאת מן המחבוא. הספקתי לשמוע את גיא שואל את נדב: "מה, יש פה מישהו." לפני שנדב הספיק לגמגם משהו הופעתי מול גיא: "היי גיא! מה קורה?"
"אה זו את. מה את עושה פה כל כך מוקדם בבוקר?"
"ראינו פה,אתמול סרטים ונרדמתי על הספה." הצצתי בעדינות על נדב מבלי שגיא ישים לב. הוא הסתובב לאחור בעדינות בעודו מושך את שערו לאחור, כנושם לרווחה להירגע. והמשכתי: "יותר חשוב, מה אתה עושה פה? אתה לא אמור להיות באיזה סופשון?"
"איך את יודעת שנסעתי לסוף שבוע?"
"סיפרת לי ביום ראשון כשהייתי פה. אתה לא זוכר?"
"אה, נכון."
"נו…, אז איך היה? מפנק?"
"פחחח… עלאק מפנק. אם הוא היה כל כך מפנק לא הייתי פה עכשיו."
"למה מה קרה?"
"קטיה המטומטמת, אחרי ששכבנו, שנינו יושבים במיטה, נרגעים, מעשנים את הסיגריה שאחרי, פתאום היא שואלת אותי, אני מדגיש, שאני אענה לה בכנות, אם אני בוגד בה."
"דייי." שיחקתי אותה המומה, כאילו איכפת לי כשאצלי בחיים מתחוללת סערה. "אז מה אמרת לה?"
"את באמת חושבת שעניתי לה על זה? באותו רגע קמתי על הרגליים, אספתי את החפצים שלי, שלכתי אותה לעזאזל והסתלקתי משם."
"מה היא נשארה שם לבד? איך היא תחזור?"
"זה בסדר, היא הגיעה לשם עם המכונית שלה אחרי העבודה. וחוץ מזה, זה אמור להיות איכפת לי?"
"טוב, מצד אחד אתה צודק, מצד שני…"
"אין שום צד שני, אני צודק מכל הצדדים וכיווני האוויר."
"לא משנה עכשיו, בא לכם לעשות משהו היום, זה יום יפה היום וחבל לבזבז אותו בבית." כל כך קיוויתי שגיא יסרב להצעה ולמזלי הוא אכן סירב: "לא תודה, נשמה. אני חושב שאני ארבץ במיטה קצת, אני עייף ומתוסכל, נהגתי כל הלילה, אחרי אולימפיאדת הסקס שהשתתפתי בה. הוא חייך ופניתי אל נדב: "מה אתה אומר, שניסע לאן שהוא?"
הוא הנהן בראשו: "למה לא, רק תני לי איזה 5 דקות לשים מכנס יותר נורמלי." ומיהר לחדר.
"לאן אתם הולכים?" שאל גיא.
משכתי בכתפי: "לא יודעת, נראה לאן הרוח תיקח אותנו." וחייכתי.
"תראי לא כל כך נעים לי, אבל נראה לי שאני אכנס למקלחת ולמיטה. את לא נעלבת, נכון?" הנדתי בראשי, רציתי שהוא ילך,כדי שאני אוכל לנשום לרווחה סוף כל סוף.
"יופי מתוקה. תודה ותיהנו." הוא הוסיף, הרמתי בידי כאות של תודה ושחרור. והוא הלך להתקלח. נחתתי על הספה, נושמת לבסוף לרווחה וצחקתי. בעודי נועלת את המגפיים, נדב הופיע. "יאללה, בואי." הוא סימן לי עם ידו למהר. בדלת הוא נגע בכתפיי כמזרז אותי, נצמד לאוזני ולחש: "זה היה קרוב." שנינו צחקנו ומיהרנו לברוח מהדירה לפני שגיא יתחרט ויחליט להצטרף אלינו. נכנסנו לרכב שלי: "לאן נוסעים?" הוא שאל
"לאן אתה רוצה לנסוע?"
"בואי נלך למקום נייטרלי, אתה יודעת מה?! בואי ניסע למקום שאז ישבנו כשסיפרתי לך על סיוון.
חייכתי בעודי מהנהנת בראשי והכוונתי את הרכב לשם.
האזנו לרדיו, ושתקנו כל הדרך לשם, היה ברור על מה כל אחד מאיתנו חושב אבל כנראה עוד לא רצינו להתחיל הכל שוב. לקח לנו חצי שעה להגיע לשם והשתיקה הייתה רועמת. נכנסנו והתיישבנו בשולחן צדדי, שקט ובודד.
הזמנו קפה, הסתכלנו אחד על השנייה, והמשכנו לשתוק. ניסינו לנחש מה כל אחד מאיתנו חושב.
"טוב, אז מה החלטנו? מה אנחנו עושים?" הוא התחיל.
"הכדור אצלך, נתתי לך את כל הבעד והנגד פחות או יותר. תעשה אתה את החישובים שלך לבד ותחליט. כל מה שתחליט מקובל ובסדר מבחינתי."שיקרתי. רציתי שיגיד שהוא רוצה להסתכן יחד איתי ולנסות להגיע לירח, אבל ידעתי שאני לא רוצה להשפיע עליו, אני רוצה שיחליט כי הוא רוצה, כי הוא בטוח במאת האחוזים במה שהוא עושה. הוא חזר להביט בי מבלי לומר כלום, ונשען לאחור על הכיסא, עיניו ריצדו מצד לצד. לאחר מספר דקות ספורות הוא התקרב עם כיסאו לידי, החל לשחק עם ידו בידי: "מירב, אני חייב להפסיק להיות מוג לב וללכת על מה שאני רוצה גם ולמרות שזה כרוך בסיכונים. כמו שאמרת, אם לא מעזים לא משיגים." הוא ליטף עם גב אצבעו את הלחי שלי, ונשק לי,נסחפתי לנשיקה ולבי הלם במהירות, עצרתי לרגע, התנתקתי ממנו והבטתי לו בעיניים: "אתה בטוח?"
הוא הניד בראשו: "לא. אני לא בטוח בכלל. אבל אני יודע מה אני רוצה, זה מה שאני רוצה. אותך!" וחזר לנשק אותי. התנתקתי ממנו בשנית: "אני צריכה לשירותים. אני כבר חוזרת." ולאט התנתקתי מידו ומבטו. כשחזרתי הזזתי את הכיסא והתיישבתי מולו. "למה התרחקת?" שאל מופתע.
"כי כמה שזה נחמד ששידרגנו את מה שהיה בנינו, אני צריכה לדעת שעדיין נהייה מסוגלים לדבר ולשוחח כמו פעם מבלי להתעסק גופנית אחד עם השנייה." הוא חייך בהבנה. וחזרנו לשתוק. לא הצלחנו למצוא משהו לדבר עליו, היה ברור לשנינו, שאנחנו רוצים לשחזר את הלילה שהיה בנינו. הבטתי בשעון, ואמרתי: "טוב אני חושבת שכדאי שנזוז. אנחנו יושבים פה כבר כמה שעות."
"מה את רוצה לעשות?" שאל כתקווה שאני אענה את מה שהוא רוצה שאני אענה.
בזמן שאני מסמנת למלצרית שתביא לנו את החשבון: "לומר את האמת? כרגע מה שאני רוצה זה מקלחת ושינה. אני לא יודעת למה, אבל אני מתה מעייפות."
"טוב זה קצת ברור למה. התשתי אותך יותר מידי הלילה."
"פששש…, לא ידעתי שאתה כזה שחצן."
"בטח שידעת. את יודעת עליי הכל."
חייכנו וקמנו כאשר שעל השולחן השארנו את התשלום בתוספת של כמעט חמישים שקל טיפ. לא ממש התייחסנו לזה, היה לנו מצב רוח טוב מדי, וסירבנו שמשהו יהרוס אותו.
כשהתנעתי את הרכב, נדב שאל אותי: "איכפת לך שאני אבוא אלייך? אני מבטיח שאני לא אפריע ואניח לך לישון. לא מתחשק לי לראות עכשיו את גיא, הוא לא טיפש ובטוח הבין שמשהו הולך, הוא יתחיל לשאול שאלות ולי ממש לא בא לענות עליהן עכשיו."
חייכתי: "בוא למה לא."
כל הדרך הביתה, לא הפסקנו לצחוק, על איך שגיא הגיע במפתיע. סיפרתי לו איך התחמקתי לחדר שלו והתלבשתי תוך דקה וחצי. הגענו לדירה שלי. בעודי פותחת את הדלת עם המפתח, נדב נצמד אליי מאחור, והחל לנשק את צווארי בעודו אוחז במותני, התענגתי על כך: "חשבתי שאמרת שאתה תניח לי לישון". לאט נכנסנו לדירה ונסחפנו לנשיקה עמוקה. התנתקתי ממנו: "תן לי כמה דקות להתקלח, להתיפייף בשבילך." נשקתי לו נשיקה עמוקה וחמה, וניתקתי ממנו. נדב נחת על הספה המיתולוגית, כמישהו שבדיוק הוציאו לו צלע.
אחרי כמה שניות פתאום הוא פלט, בדיוק לפני שנעלמתי לתוך המסדרון: "עכשיו שאני חושב על זה. אתמול כשסיפרתי לך שגיא לא יהיה בדירה את שיחקת אותה שאין לך מושג מזה או לפחות כך גרמת לי להרגיש. ומקודם כשדיברת עם גיא הזכרת לו שהוא סיפר לך על כך שבוע שעבר. את ידעת שהוא לא יהיה בבית." משכתי בכתפיי וחייכתי בביישנות, והתקדמתי לעבר המקלחת כאשר נדב נשאר על הספה, ראשו שמוט על גב הספה מנסה לשחזר דברים, עם חיוך על שפתיו.
נכנסתי למקלחת. לאחר מספר דקות, נפתחה הדלת ונדב הופיע בה, עירום כביום היוולדו, נכנס מתחת למים בעודו לוחש לאוזני: "את כבר מספיק יפה בשבילי וזה טיפשי לבזבז כל רגע ער ומיותר בנפרד, עכשיו שסוף כל סוף אנחנו ביחד. את לא ישנה במקלחת ומקלחת זה רגע מיותר לבזבז בנפרד." הוא נשק לי שוב והתנתק ממני לרגע ולחש לי שוב, בעודו מביט לי עמוק בעיניים: "אני לא יכול לחכות יותר, אני רוצה אותך." והתחלנו להתנשק במהירות, בעוד שידו מענגת את הדגדגן שלי התנתקתי ממנו לרגע: "גם אתה ידעת מה הולך לקרות אתמול בערב, לדעתי אפילו יותר ממה שאני ידעתי שהולך לקרות. אני טועה? לדעתי ידעת מההתחלה שאני יודעת שגיא לא יהיה בבית. כלומר הוא בטוח אמר לך שהוא סיפר לי." הוא הביט בי בעיניים ערמומיות בעוד שחיוכו תואם להן: "לומר את האמת, אני שכנעתי אותו שייקח את קטיה לסוף שבוע. ואמרתי לו בלי שהבין למה, שיגיד לך." וחזר לנשק אותי בעוד שאיבר מינו מתחכך בשלי. התנתקתי ממנו שוב: "סוף כל סוף, יצא המרצע מן השק. נדב הערמומי יצא לאור. ידעתי שיש בך משהו שאני לא רואה." חזרנו להתנשק כשלשוננו מתחברות. לא עבר הרבה זמן עד שנינו גמרנו. שנינו השתוקקנו אחד לשנייה, ומסתבר ששנינו כבר ממזמן. נשיקתנו נרגעה והתעדנה. התנשקנו לאט ולא יכלנו לשבוע זה מזו. עברנו למיטה ונרדמנו חבוקים, ערומים כביום היוולדנו, ועם חיוך מתוק שלא הצליח להימחק מעל שיפתותינו.