מאושרת או מעושרת? פרק 25

אמנדה ואני נשארנו ערות כמעט עד הבוקר, המשכנו לצחוק על התקרית עם ג'יי שון. בחנתי את אמנדה, צוחקת מכל הלב, מולי עמדה בחורה מדהימה, יפיפייה,ופרועה, שהכניסה אותי לחייה, מבלי להניד עפעף, חיה את חייה כפי שאני תמיד רציתי לחיות, רציתי שככה זה יישאר, הרגשתי שפיספסתי כל הזמן הזה, שלא זכיתי לחיות חיים נורמליים כאלה, עם חברות, יציאות, בנים, אבל הכל עומד להשתנות…
מתישהו לפנות בוקר נרדמנו אני ואמנדה על הרצפה, מוקפות בכריות בסלון דירתה של אמנדה, דפיקה בדלת העירה אותנו בחצות היום, לאחר מספר מועט של שעות שינה, "אמנדה, אמנדה, מישהו בדלת" בעטתי ודחפתי אותה, אמנדה מילמלה משהו והסתובבה לצד השני, "אמנדה!!!" צרחתי באוזנה והתפוצצתי מצחוק,כי אמנדה נבהלה מהצרחה והיכתה אותי עם הכרית, ישר לתוך הפרצוף, שוב התחלנו להתפוצץ מצחוק, הדפיקות בדלת הלכו וגברו, "אני בטוחה שזה ג'יי, בא לראות מה קורה עם העלמה במצוקה" אמנדה גיחכה ופתחה את הדלת מבלי לבדוק מי זה. "אני מודה לך, עלמתי הצעירה, קמת רק עכשיו?" אביה השגריר פרץ לחדר בהבעה כעוסה, "רק רציתי לדעת מה שלום הוד מעלתה, ואיך מקבלים את פניה" אמר, שולח מבטים זועמים לעבר בתו.נעמדתי מיד, נזהרת שלא ליפול על הרצפה "אני מודה לך על הדאגה, מר קירן, בתך אמנדה המקסימה, מנעימה מאוד את זמני" עדיין לא סיימתי לדבר ואמנדה, מנסה לכבוש את צחוקה, התגלגלה מצחוק מדבק. מר קירן, אביה השגריר העביר מבט המום בינינו, והחל להאדים מכעס "אמנדה!!!!!!! תפסיקי לעשות צחוק מכל דבר!!!" והוביל אותה בכוח לחדר, נבהלתי ורצתי אחריהם, הדלת נטרקה בפניי ונותרתי מחוץ לחדר, שומעת את מר קירן נוזף באמנדה "….אני מזהיר אותך מליצור תקרית דיפלומטית שתעמיד אותי במצב לא נעים מול המלך!!!", התרחקתי מהדלת, שומעת את מילמוליה של אמנדה, מר קירן פתח את הדלת וראה אותי מולו, הבעת פניו התחלפה מכעס לחיוך מאולץ והתעסקות בסידור קפל מדומה בחליפה הישרה וללא רבב, מר קירן כחכח בגרונו מלמל מספר מילות פרידה והלך במהירות לכיוון הדלת "מר קירן, אני רוצה להודות לך…" פתחתי את פי, מר קירן הסתובב אליי במבוכה, מבט מבולבל בעיניו "אני רוצה להגיד לך תודה, גידלת בת למופת, ואתה לא צריך לדאוג בכלל" מר קירן הביט בי בתדהמה, הבעת פנים התחלפה להכרת תודה,הסתובב ויצא מהדלת, הדלת נטרקה אחריו. אמנדה ניגשה אליי וחיבקה אותי "בואי נלך לעשות סיבוב בחוץ". לאחר כחצי שעה היינו בחוץ, הקור הלא מוכר חדר לעצמותיי והזכיר לי שאני בארץ זרה ולא מוכרת, חייכתי לאמנדה חיוך בנקישת שיניים מרוב קור, אמנדה הביטה בי ואמרה "קודם נאכל ואח"כ נלך לעשות את הפעילות האהובה עליי,שופינג!!!" חיבקתי אותה. נכנסנו למקום הראשון שעברנו לידו, ישבנו לאכול ארוחת בוקר, שונה לחלוטין ממה שהורגלתי אליו, אמנדה דיברה בשפה זרה והזמינה לנו קפה ומאפה מקומי, "את חייבת לטעום את זה" אמרה במהירות והחליפה מספר דברים עם המלצר, לפני שהלך. "הביסטרו הזה שייך לאדון צרפתי חביב, ככה למדתי מעט צרפתית.ישבתי כאן הרבה עם האקס שלי" בחלק האחרון של המשפט אמנדה הביטה ברצפה, ופתאום נזכרתי במתיו, 'כבר יומיים שלא חשבתי עליו,בכלל' חשבתי לעצמי ומיהרתי לסלק את המחשבה מראשי, לא רציתי להתערב בענייניה של אמנדה ושתקתי, לראשונה מאז הכרנו. המשכנו לשבת בשקט, כל אחת במחשבותיה כשההזמנה שלנו הגיעה, פתאום שתינו התעוררנו לחיים, התחלנו לפטפט ולאכול, זה היה שינוי מרענן ממה שהורגלתי אליו בארמון "זה אולי לא הזמן לדבר על זה, אבל אני רוצה להרגיע אותך לגביי, אמנדה", היא הפסיקה ללעוס והביטה בי במבט שואל "לגבי מה שאביך אמר, על תקריות דיפלומטיות" אמנדה עשתה תנועת ביטול עם ידה ואמרה "אבא תמיד דואג. ברור לי, גם בלי שירצה לי על זה. ותודה שהגנת עליי" הוסיפה בחיוך. לאחר שסיימנו לאכול, הלכנו מעט באיזור הקניות המרכזי, אמנדה הסבירה לי על העיר, הקניות והתרבות המקומית. לנכנסנו למספר חנויות ורכשנו מספר פריטים שישמשו אותי בקור השוויצרי. אמנדה הוסיפה מספר שמלות ופרטי לבוש לאירועים מיוחדים "את תודי לי אח"כ" קרצה אליי, ידעתי למה היא מתכוונת, ודחפתי אותה, כאות תודה הוספתי לקניות שלי מספר פריטים שאמנדה החמיאה להם. בסוף הקנייה, אמנדה הודתה לי על המתנות והוסיפה "לא היית צריכה, אני עושה זאת בכיף". חזרנו לבניין הדירות, עמוסות בקניות, ג'ון עזר לנו עם השקיות, לפני שנפרדנו, כל אחת לדירתה, אמנדה אמרה "יש לי רעיון אדיר, אולי נצא לפאב בקצה הרחוב, זה פאב ידוע בקהל הסטודנטים שלו, תכירי שם את חברייך לספסל הלימודים וגם נחגוג את המעבר שלך" פניה אורו והיא הביטה בי בציפייה "אהה, אהה…" השפלתי מבט והבטתי בנעליי, מעבירה משקל מרגל אחת לשנייה "אוי סליחה רים, בטח מעולם לא היית בפאב, אני ממש טיפשה, אני אבוא…",קטעתי את שטף דיבורה של אמנדה ואמרתי "אל תרגישי רע אמנדה, נכון שמעולם לא הייתי, אבל מתישהו אצטרך לעשות זאת, ואני מעדיפה להיות בחברה טובה כשאני יוצאת. אז היום נחנוך את הבגדים החדשים?" הוספתי בקריצה, אמנדה חייכה וחיבקה אותי "בטח, בובה" אמנדה נכנסה לדירתה ואני המשכתי לדירתי, מקווה שלא אצטרך שוב להתקל בג'יי שון, במיוחד ללא השגחתה של אמנדה.