שיניים חדות | פרק 12

סורי על הפרק הקצר, פשוט אינלי כ"כ כוח להמשיך אותו><
******
"רקס?" חזרתי. קולי רעד במקצת.
העיניים של מי שזה לא היה (וכנראה רקס) ננעצו בי. הן סימנו לי לעקוב אחריהן, ומיד נעלמו בתוך החשכה.
האורות כבו לגמרי. נותרתי לבדי בחושך. אפילו הקולות שמאחורי הדלתות פסקו, והדממה שלטה בכל.
"רקס?" העזתי ללחוש. הרגשתי משב חמים לידי, והסתובבתי במהירות לכיוונו.
"רקס?" שאלתי שוב, הפעם בקול חזק יותר. המשב החם היה חמים יותר, ומשהו נגע בידי.
קפצתי והסתובבתי לכיוון החדש. "ג'ס" לחש הקול. הקול היה מוכר. אבל, אבל היה בו עוד משהו. גוון שלא הכרתי. משהו חריף ומר, אבל מתוק וממכר.
לא נראה לי שזה רקס…
"ג'ס" הקול חזר. קול עמום נשמע מעליי. הפנתי את מבטי מעלה. העיניים שבו להיראות. הן סימנו לי ללכת אחריהן, שוב, ואז נעלמו.
קול צעדים עמום נשמע הולך בסמוך אלי.
מיהרתי לפתוח את דלת החדר.
"לא" אמר הקול, וידו נגעה בידי שאחזה בידית. נרתעתי לאחור. זוג העיניים ננעצו בי.
הבטתי אל עבר מיה הישנה על מיטה וסגרתי את הדלת בשקט.
"מה אתה רוצה?" שאלתי, והדמות שוב נעלמה.
"לא כאן" אמר, "בחצר".
הרגשתי שוב פעם משב חמים, וקול צעדים התרחק ממני לכיוון ימין. עקבתי אחרי הצעדים. הם היו קלילים, וטופפו על רצפת העץ בעצבנות.
הם הובילו אותי לחצר, והמשיכו עד שנעצרו, סמוך לעץ אלון גדול ורחב. צללית טיפסה על העץ, ומיד רחש עלים מתחככים נשמעו.
"ג'ס" חזר הקול.
אור הירח בהק, והאיר מעט את פניו של הדמות.
"אדי?"
"ג'ס… אני מצטער על מקודם… אני הייתי טיפש"
-"אתה צודק אדי, באמת היית"
-"…פשוט אני עדיין לא קולט שאת כבר לא…"
-"כבר לא מה?" שאלתי ברוגז, "כבר לא נערה אנושית כמו שרציתי להיות?!"
-"ג'ס…"
-"כבר לא יכולה להסתיר את העובדה שאתה ערפד?!"
-"ג'סי…"
-"כבר לא יכולה להיות שברירית ולא מושלמת?!"
-"ג'סיקה…."
-"כבר לא מה אד?!"
-"ג'סיקה, תני לי פאקינג לגמור משפט!" אמר וקפץ מהעץ לידי, כשהוא משמיע קול חבטה עמום
שילבתי את ידיי וטופפתי את כף רגלי על הדשא.
"ג'ס, אני לא קולט שאת לא אנושית יותר… שאני כבר לא יכול להגן עלייך" אמר והניח את ידו על כתפי.
ניערתי אותה מעלי בכעס. "להגן עלי ממה?"
אדי נאנח, "להגן עלייך מ…"
-"אוי אדוארד, חשבתי שכבר עברנו את זה…" לגלג קול מאחורינו.
שנינו הסתובבנו יחד לכיוון הקול.
"אוח, פשוט תשתוק כבר" מלמל אדי, אבל היה ברור שהוא שמע את זה.
"למה?" שאל רקס, "אתה לא צריך להגן עליה מפני…" לגלג רקס והתקרב, "אני המגן שלה… זה לא כל כך חכם אדי…" צחקק.
"תתרחק מפה, רקס" נשף אדי.
"אוח נו.. תינוקות" זרקתי, והשתחררתי מאחיזתו של אדי. "מה הקטע הזה שלכם?!"
-"קטע? אוח, אין פה שום קטע" אמר רקס, "פשוט אדיל'ה שלך לא ממש סומך עלי…"
-"לא שאין לי סיבה לכך" אמר אדי, ונישען על גזע האלון.
"אתה מוכן להפסיק לעשות פה סצנות?" לחשתי לאד,
-"ג'סי, את לא מכירה אותו כמו שאני מכיר" אמר וזרק לעבר רקס מבט, וחזר אלי. נאנחתי.
"פשוט תעזבו אותי בשקט…" מלמלתי והלכתי לכיוון הכניסה חזרה.
משב של רוח עבר לידי, וראיתי מזווית העין את אדי קורא לרקס. "רקס לא!"
הונפתי באוויר, מצליחה לראות את העיניים הירוקות-צהובות של רקס קורצות לי, והיד החסונה שלו אוחזת במותניי.
"רקס! תוריד אותי מפגר שכמוך!". הוא צחק ורץ במהירות בלתי אפשרית.
"רקס!"