♥ I Love you -פרק 4-

פרק 4:

(נקודת מבט ירדן)

השעון המעורר שלי צלצל, פקחתי את עיניי והרמתי את ראשי. השעה 6:30 בבוקר, יום שישי.
קמתי במהירות ממיטתי ולקחתי מהארון חולצה קצרה בצבע שחור וחצאית ג'ינס קצרה (עד הברך), נכנסתי למקלחת , התלבשתי והתאפרתי.
יצאתי מהמקלחת והלכתי לכיוון חדרו של אילאי, אני צריכה שהוא ואסף יעזרו לי בכל הבישולים וההכנות…
דפקתי על דלת חדרו של אילאי בעדינות, אף אחד לא ענה לי; פתחתי בשקט את הדלת ונכנסתי לחדר.
על הרצפה היו שרויים אילאי ואסף, הם ישנו שינה עמוקה ,ככל הנראה, בטח הם חגגו אתמול בלילה… וכשאני אומרת חגגו אני מתכוונת לזה שהם עשו צחוקים ושטויות ובקושי ישנו בלילה.
"נו באמת…" מלמלתי והוצאתי את האיפון שלי מהכיס האחורי של החצאית הקצרה שלי.
נכנסתי לאיזו אפליקציה באיפון שלי שמשמיעה רעש של אזעקה והפעלתי אותה, זה לא חוקי כל כך להשמיע את זה אבל אני שמה אל זה על עוצמה חלשה.
אסף ואילאי זזו קצת וזהו, זה לא היה נראה שאכפת להם אם פתאום טיל ינחת על הראש שלהם…
הפעלתי את האזעקה שוב, ושוב, כמו בפעם הקודמת הם רק זזו קצת ונשארו לישון על הרצפה.
"שהאזעקה הזאת תפסיק כבר…" מלמל אסף והסתובב לצד השני, זאת אומרת לכיווני, אך עדיין הוא לא ראה אותי
הפעלתי את האזעקה שוב על עוצמה גבוהה יותר והפעם אסף ואילאי קפצו , נעמדו במקומם וצרחו בבהלה , הם הפסיקו לצרוח לאחר שהפסקתי את האזעקה.
"אולי תפסיקי להשמיע אזעקות על הבוקר? עשית לי כאב ראש…" התלונן אסף והחזיק את ראשו בשתי ידיו
שוב נשמעה אזעקה. זאת אני?
לפני שהספקתי לענות לעצמי אילאי ואסף ברחו לממ"ד והשאירו אותי לאסוף את כל הילדים, אבל לא היה צורך בזה, כולם כבר נכנסו לממ"ד; נכנסתי גם אני וסגרתי את הדלת.
נשארנו בממ"ד כבר כמה דקות ולפתע נשמע פיצוץ עז.
"זה לא כאן, נכון?" שאלתי בפחד; אילאי הניד את ראשו לשלילה וסימן לי לבוא לידו.
התקדמתי אליו תוך כדי שאני מריחה ריח של אש באוויר. הוא פתח קצת את החלון והראה לי שהקאסם נפל בין כל הבתים וגרם לשריפה.
"דווקא ביום שישי?" התלונן אסף, שיגיד תודה שה לא התפוצץ עליו…
"למה אם זה היה ביום אחר זה היה מתאים לך?" שאל אילאי ,ואסף צחק ונתן לו כיף קטן, שני משוגעים אלה…
חיכינו בממ"ד עוד כמה דקות ואז כולנו יצאנו; הילדים חזרו לחדרים כדי לישון ואני, אילאי ואסף ירדנו למטה.
" יפה החצאית הזאת" אמר לי אסף כששלושתינו התיישבנו על כיסא הבר שבמטבח
"תודה" אמרתי וחייכתי חיוך ביישני, אני חושבת שהרבה זמן לא חייכתי אותו
הוא החזיר חיוך ואמר : "אבל לא עלייך" ,פערתי את פי בתדהמה
"אאוץ' " אמר אילאי וצחק, אסף צחק מיד אחריו
" טוב, אנחנו מתחפפים לבית הכנסת,תהני" קרץ אסף ויצא מהבית, אילאי מיד אחריו.
אני קמתי מהכיסא והתחלתי להכין כל מיני מאכלים.

—

אסף ואילאי עוד לא חזרו מבית הכנסת; אני בינתיים הספקתי להכין ארבעה סירים ולהתחיל לבשל אותם וגם להכין לכולם ארוחת בוקר ואוכל לבית הספר.
עליתי לקומה השנייה ונכנסתי לחדר של אור כדי להעיר אותה.
"אור…אורי , קומי " אמרתי לאור ולאט לאט היא פקחה את עיניה "בוקר טוב!"
"בוקר טוב…" היא החזירה לי ולקחה מהכיסא את הבגדים שלה ,ששמתי לה כבר אתמול על הכיסא; היא נכנסה למקלחת.
ירדתי בינתיים למטה וראיתי ששירה כבר התארגנה ועכשיו היא אוכלת ארוחת בוקר.
רועי ישב על הספה ובהה בטלוויזיה , הוא היה חצי ישן וגם לא מאורגן לבית הספר ; אני לא יכולה להתמודד איתו כבר…
דלת הכניסה נפתחה ואסף ואילאי נכנסו לבית והתיישבו על הספה לצד רועי.
"מה, אתה לא מתארגן לבית הספר?" שאל אסף את רועי, רק הוא מצליח לפעמים לשכנע את רועי ללכת לבית הספר.
"מה? לא. אין לי כוח ללכת" ענה רועי חצי רדום עדיין.
"אתה יודע? לא צריך כוח ללכת לבית הספר. למזלך אח שלך לוקח אותך" אמר אסף וטפח על הכתף של אילאי
לרועי כנראה לא היה מה לענות לו אז הוא פשוט עלה למעלה להתארגן.
נאנחתי בשקט ואסף הסתכל עליי בחיוך. 'תודה' ביטאתי את המילה הזאת ללא קול.
התיישבתי על הספה לצד אילאי ואסף.
לאחר כמה דקות רועי ואור ירדו במדרגות ,התיישבו על הכיסאות במטבח והתחילו לאכול ארוחת בוקר.
"יאללה, אילאי קח אותם לבית הספר" אמרתי לאילאי שעוד שנייה נרדם על הספה.
"אני לוקח, אני לוקח" אמר אילאי וקם "בואו" הוא קרא לכולם והם יצאו מהבית.
"סוף סוף הוא הלך לבית הספר. תודה!" אמרתי לאסף, הוא חייך אליי חיוך קטן וחזר לבהות בטלוויזיה.