כי עם אמא שלי אני לא יכולה לדבר…
מה קרה? קשה להתאמץ? קשה להשתדל? קשה לתת קצת יותר?
רק בגלל שאין לי הפרעות אכילה? שאין לי בעיות קשב? שאני לא סרה מדרך הישר? שלא בדיוק הרגע הקמתי בית? זה סיבה לקחת אותי כמובן מאליו? לא להתאמץ בשבילי יותר? לשים אותי בצד לרגע ולדאוג לדברים אחרים?
הרי את בעצמך סיפרת לי כיצד פחות נתת לי תשומת לב עוד כשהייתי ילדה כי הזמן היה קשה, והיית צריכה לדאוג לקטנים, שלא הלכת לבדיקות כשהייתי בתוך בטנך כי בטחת באלוה-ים.
אז כן, אני שותקת. כן, אני שומרת בבטן כי קשה לי לדבר איתך.
שמתי לב לכך שאני לא ילדה שקטה מטבעי, אני לא ילדה ביישנית אלא רק בחברה לא מוכרת, חברה שאני לא מרגישה שייכת אליה,
ובכן אמא…אני שותקת לידך, וכשיוצא לנו לדבר במילה הראשונה אני פורצת בבכי כי…כי קשה לי.
אני גם צריכה עזרה, אני נואשת אליה, תפתחי את העיניים…
אני צריכה חס וחלילה שתהיה לי איזו מחלה בשביל לזכות לתשומת לב שלך?
הרי כמה קל לך לבטל את היום הזה שלנו, מרחת אותי כל השבוע…ובשביל מה? שתבטלי אותו בסוף? שתפילי עליי את האשמה?
ואני צופה בך איך את נלחמת בשביל האחרים, עד הסוף.
כנראה שבמלחמה שלי, אני הלוחמת היחידה…
תגובות (21)
הסיפור הזה כאב, וזאת כי במובן מסוים חשבתי את זה גם. האמנתי בזה. אבל בכיתי האשמתי צעקתי והתוודותי. זה עזר אני לא חושבת את זה יותר, ואמא שלי מראה לי שזה לא נכון.
ועוד משהו, אל תשכחי לרגע שאמא שלך היא אנושית ועד כמה שאנחנו חושבים שאמא יכולה לעשות הכול, היא לא היא אדם.
לא ביקשתי יותר מידי, קצת התייחסות, קצת הקשבה…
כשאני מנסה לדבר על זה היא מזלזלת במה שאני מרגישה, אני לא חושבת שהיא לא -לא אוהבת אותי, אלא שהיא לא משתדלת בשבילי כמו שאמא אמורה…ובנוגע לכל שאר האחים שלי? אלו עובדות בשטח…קצת קשה לי שלא להאמין…
אוי, אני לא ממש יודעת איך להגיב רק אוי שאת מרגישה כך זנוחה מקווה בשבילך שזה הישתנה
תודה 3>
חוץ מזה שהכתיבה שלך מדהימה אבל אני גם יכולה להזדהות איתך אצלי זה די הפוך אני הרזונת שבקושי אוכלת משהו עם הפרעות קשב וריכוז שמעצבנת את כולם ואחים שלי ילדים רגילים וגם אני מרגישה שהיא מעדיפה אותם על פני אבל זה לא כך תיראי תדברי איתה תספרי לה מה את עוברת או שאפילו תראי לה את מה שכתבת עם קשה לך לדבר תספרי לה שאת רוצה עוד יחס תיהי פתוחה איתך אני מקווה שתישמעי בעצתי ומבטיחה לך שזה יעזור
קודם כל תודה על המחמאה 3>
אני לא מסוגלת לדבר איתה, זה אל שלא ניסיתי, פשוט אין לנו שפה משותפת…אני לא יכולה להראות לה מה שכתבתי אני ארגיש חשופה מידי…
זו לא אמא שלי.
זה אבא.
אני כל כך אוהבת אותו.
אבל הוא תמיד… אוף. זה קשה לי לדבר עליו מאחוריי הגב.
ההורים שלי גרושים והוא כל הזמן צועק עליי לזוז מהמחשב בזמן שהוא שקוע בטלפון שלו! אני אפילו לא יכולה לדבר איתו. כי הוא אומר לי: "אני קורא" או "אני כותב".
זה ממש מעצבן. כל כך קשה לי עדיין והוא לא מפסיק בדרך הזאת שלו.
לפעמים אני מרגישה קצת מוזנחת אבל אמא שלי מפגינה אהבה רבה. אפילו שהיא קצת חפרנית. אבל זה בגנים :)
אוהבת אתכם הורים שלי, אפילו שאתם ממש מעצבנים 3>
חחחח מכירה את זה שההורים מעירים לך על משהו שהם בעצמם עושים, פשוט מחרפן!
הסיפור הזה מעביר רגש בצורה מדהימה כל כך. כואב כל כך.
תודה רבה 3>
השורה האחרונה כל כך ריגשה אותי… במילה אחת- מדהים.
שמחה שהסיפור ריגש אותך תודה! :*
מילים !
אני מסכימה איתך במיליון אחוז השורה האחרונה ריגשה ככ !
וזה פשוט מושלם אין הערות כ-ל-ו-ם !
3>
וואוו זה פשוט וואוו
3>
תקשיבי זה לא שאין לה זמן אלייך כנראה היא סומכת עלייך אני מנחשת שאת האחות הבכורה אז רוב האחריות כאחות מוטלת עלייך ואמרת שאינלך שום בעיות כנראה היא פשוט סומכת עלייך ואוהבת אותך והיא מאמינה בך ואין לה זמן אלייך כי אמרת שיש לך עוד אחים ובקטע שאמרת שאין בינכים צורת דיבור כנראה זה בך כנראה את כלכך מאמינה בזה שהיא שונאת אותך שאת לא מסוגלת לדבר איתה והיא מגיבה למצב הזה באותה בעיה אבל לא היא לא שונאת אותך אפילו עם היא לא מראה את זה היא אוהבת אותך מאווווווד ואני מאמינה שהכל יסתדר עם הזמן אני מקווה שעזרתי ❤️❤️❤️
לא אני לא הבכורה, אמצעית….אני באמת מקווה שהכל יסתדר, אבל את לא ממש הבנת אותי, חחח לא נורא…תודה שניסית לעזור 3>
את כותבת מדהים באמת,התחברתי למה שכתבת כי אצלי זה אותו הדבר, רק בשנה האחרונה התחלתי לדבר עם אמא שלי וזה גם לא ממש רק כשהיא שותה,וזה הרבה , היא גם לא מבינה את הדור שלנו, הכל שונה בשבילה,כל הזמן היא אומרת שם זה היה אחרת, והיא עושה מאמץ ומקשיבה אבל אני יודעת שהיא לא מבינה אותי,אני רוצה להגיד לך שאת פשוט צריכה להיות חזקה,אמא שלי אף פעם לא אמרה שהיא אוהבת אותי , היא לא יודעת להראות רגש, בגלל זה אני לא רגילה שמחבקים אותי פתאום או משהו כזה כי זה מוזר לי , את צריכה להראות לה שאכפת לך ושאת רוצה לדבר,לפעמים תשתפי אותה באיך עבר עלייך היום או תספרי לה משהו אני בטוחה שאז היא תבין שאת רוצה לדבר ואולי אפילו היא תשתף אותך גם..
אני מאחלת לך מלא הצלחה ואת באמת כותבת מדהים!
סוף סוף מישהי שמרגישה כמוני! (זה בסדר שאני קצת שמחה?…חח)
גם לי זה מוזר שמחבקים אותי, אני יכולה לדמוע מזה…תודה על התגובה באיזשהו מובן היא חיזקה אותי, מקווה שיסתדר אצלך כפי שאני מקווה שהכל יסתדר אצלי :*
היי, אהבתי את הכתיבה שלך. אני מקווה שבזמן הקרוב יגיע השלב שתרגישי יותר בנוח לנסות לדבר איתה שוב על המצב. לפעמים ההורים לא שמים לב להתנהגות שלהם וזה לא קורה בכוונה. מקווה שהכל יסתדר בקרוב :)