איש לא מבין אותך
את יושבת לבד בחדר מדרגות צר.חושבת איך הגעת לכאן ומה מקומך בעולם, חושבת שאם לא היית כאן זה לא היה מורגש, שאת שום דבר.
כלום, את כלום.
העולם לא מרגיש בך ואיש לא מבין אותך.
את חושבת שאת לא טובה בכלום, תמיד במקום האחרון, תמיד סובלת בשקט ובוכה רק בלילה לכרית שלך.אסור שאיש ירגיש שלא טוב לך, ובבוקר מדביקה חיוך מזוייף, שואלת לשלומם של כולם. ומה אם שלומך, האם הוא לא חשוב?
דואגת שלכולם יהיה טוב, ומה איתך.למה לך צריך להיות כל כך רע?
איש לא מבין אותך.
את חושבת שאת עול, שאת נטל שיושב לכולם על הכתפיים.
אבל את לא.
כולם רואים את זה, רואים עד כמה את טובה ומיוחדת.
תמיד אומרים לך שאת מקסימה, קצת תמימה ונאיבית אבל זה בסדר.
אומרים שחסרים אנשים כמוך בעולם הרע הזה, חסרים אנשים שבאמת חשוב להם מאחרים, שבאמד ובתמים דואגים לכולם.
אז זה נכון, את לא מושלמת וגם לא קרובה לזה ונכון את צריכה להשתנות קצת, לחשוב שאת טובה יותר ולא לזלזל בעצמך. וגם ללמוד להיות קצת יותר רעה זה חשוב במקרה שלך כי את יודעת איך זה "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו" אנשים טובים לא שורדים בעולם הזה.
איש לא מבין אותך, איש לא מבין איך
את יכולה לדאוג כל כך לכולם, לנסות לעזור לחברה שלא רוצה עזרה.
איש לא מבין איך את יכולה לחשוב שאת לא חשובה.
איש לא מבין אותך כשאת אומרת "כל מטרתי בחיים היא לעשות טוב לאחרים".
איש לא מבין איך אדם כמוך יכולם להיות מציאותי בעולם לא מציאותי.
בעולם שבו איש לא חושב על אחיו ישנה נערה אחת, קצת מוזרה שחושבת גם אליך, למרות שהיא לא מכירה אותך היא רוצה שיהיה לך טוב.
תגובות (3)
קטע מאוד יפה, ומעורר מחשבה. עד כמה באמת אכפת לנו מאנשים?
אני אולי לא נחמדה, ובאמת לא אכפת לי מאנשים, ואני לרוב לא נאיבית, אבל לא יוצא לי לשנוא אנשים.
אני חושבת שכולם יכולים להדהות עם הקטע הזה, כי רוב האנושות חושבת שמה שהיא עושה מוצדק. והחלק הקטן שלא חושב ככה, לפחות טוב מספיק לדעת האם הוא טעה או לא.
אז היום את כבר לא מדביקה חיוך מזויף, את מחייכת רק כשזה אמתי וכשבאמת באלך, ואנשים אומרים לך לחייך יותר, להפסיק להיות ממורמרת ועצובה, אבל את ממשיכה בשלך אומרת שאת לא עצובה להפך שטוב לך ושאת פשוט לא רוצה לחייך עכשיו.
והם, הם לא מבינים כי הם רגילים שכולם תמיד מחייכים גם שהלב שלהם בוכה.
אז את כבר לא שמה את עצמך אחרי כולם, את עדיין לא שמה את עצמך בראש מעייניך אבל את לא נותנת יותר לאף אחד לרמוס ודרוס אותך.
אומנם את עדיין תמימה, אבל את כבר לא פריירית, את עדיין חושבת על כולם גם על מי שאת לא מכירה אבל את גם חושבת על עצמך ועל טובתך האישית,
מזדהה ממש. גם אני כזאת וטוב לי עם זה למרות שאומרים לי שאני פראיירית.