תיאורי מוות אקראיים
כשנכנסתי לחדר, ראיתי אותו. שיערו השחור נופל על פניו ומדגיש את עורו החיוור.
ריר בצבץ בזווית פיו, ונמשך נוזל עד הרצפה. עיניו היו סגורות אך היה ברור שדם זרם מהן לא מזמן, כמו נהרות של דם.
צבע אדום כהה ניגר בצורת סער על חזהו החשוף, והעור הלבן כנייר החליק קצת מטה.
נדרכתי. העור צנח מטה, בקול ספלאש גדול. "תר-ר-ר," כיסיתי את פי עם ידיי ונשכתי אותן. מה?
"ר-א-א-אה…" עיניי נפערו באימה.
"א-א-אתה…" התחלתי להגיד, קולי חנוק. כמעט ולא הפסקתי לנשום מהמראה המרהיב.
ראיתי את ליבו האדום, החי והרוטט שפעם פעימות חזקות. ריאות ורדרדות-אפרפרות ניסו להשתלב לידו, איבר בצבע חום כהה היה קרוע, כך שהוא חולק לשני חלקים.
"ב-בוא," הוא ניסה להגיד, והשתעל. הוא אמר את המילה שוב.
התקרבתי.
היה ברור שהוא מתאמץ להושיט את ידו, אז פשוט הכנסתי את ידי אל הקרע, עמוק אל תוך הכבד שלו. "נעים?" הנהנתי.
הינה אני כאן, מכניס ידיים לכבדים של אנשים חיים שאמורים להיות מתים.
טוב, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות, לא כך?
כשהוצאתי את היד שרטטה מהתרגשות למגע הכבד הקר, ראיתי שמעיו נשפכו קצת מטה כשנענתי את ידי בפנים.
"אני מצטער," אמרתי וניסיתי לסדר את המעי הדק כך שיעמוד יציב כנגד המעי הגס.
כל המעיים נפלו כאחיזת עין, יחד איתם הכליות וחלק מהכבד. נשמתי נעתקה מתדהמה.
"לא…" הוא אמר. "זה לא יכול להיות…" הוא הסתכל עליי, ונרעדתי. דם פרץ מן עיניו, כבכי. או מה שנשאר מעיניו. צמרמורת עברה בי.
"אני ממש ממש, אבל ממש ממש מצטער!" אמרתי, וזרקתי את האיברים בחיפזון חזרה אל גופו הריק והמנוקב. כשיצאתי בריצה מהחדר, הרגשתי דברים רכים וחלקלקים שפגעו בי. שמעתי את קול הספלאש שלהם בחוזקה כשסגרתי את הדלת אחריי.
הסתכלתי על גב החלוק הלבן שלי.
"אף אחד, אבל אף אחד, לא מלכלך לי את החלוק!" צעקתי. גרוני התפקע.
פתחתי את הדלת בכעס וחתיכות סיד קטנות נפלו על הרצפה. הוא עמד מולי, איבריו מחוצים, גוססים על הרצפה.
וקפצתי עליו.
תגובות (41)
אני חושבת שאני סדיסטית לגמרי אם אני נהנית לקרא את זה ועוד מתחילה לרייר על זה.
בכל אופן, ממש אהבתי. תיאורים טובים, סימני פיסוק נכונים, אווירה מפחידה ואפלה, רקע של בלבול שמשאיר את הקורא עם טעם של עוד.
אהבתי, מקלת ממני חמישה לבבות [כל אחד נלקח מאדם אחר. בי מיי וולנטיין?]
וופסי, שכחתי לציין. ספלאש! רעשים מגעילים ומעוררי חרדה במקום אחד כמו זה, אך במקום אחר מהנים, כמו בבריכה. צביעותתתתתתתתתת כי ספלאש תמיד מזכיר לי את האסוציאציה הזא לא משנה אפה. ספלאש תמיד מזכיר לי גסיסה, מוות, כאב, יאי~
וכמובן, איך אפשר להתעלם מאהבתי למעיים? מעיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמיד חשבתי לכתוב קטע על אהבה סדיסטית-ינדרה, אב אי אפשר יהיה לפרסם כאן כי הוא מכיל גם קטעים מחרידים של מעיים, לבבות פועמים, עיניים שמוצאות מחוריהן, ובנוסף לזה גם קטעים מיניים. יאמי~
אם את לא תפרסמי את זה אני רוצה לקרוא את זה.
יש לי מחסור נוראי בחומרי קריאה סדיסטיים להפליא.
משום מה, ממש צחקתי בקטע של החלוק ><
כלומר, בטח. האדם גוסס ונותן לך לשכשך בקרביו, אבל בואו נכעס על זה שהוא לכלך לך את החלוק. ; |
זה די… סדיסטי. מאוד סדיסטי. אבל ליז צודקת, זה באמת כתוב טוב.
הייתי נותנת לך חמישה לבבות, אבל נשארו לי רק מעיים. את תסתפקי בזה, לא?
מעיים זה אחלה
אני גם אהבתי את הקטע הזה, הוא הצחיק אותיXD
מעיים זה כיף רק אם את מוציאה אותם מהקורבן בעצמך. אם הם סתם שם כמו איזו שרשרת נקניקיות, מה הכיף בזה?
ליזז פליזז דייי להבחיל….
שרשרת נקניקיות ??? באמת???? מעיים???
סורי ^^"
עם יהיו לי סיוטים זו אשמתך שתביני….
אם*
אוקי מה הולך כאן????
אנ יישמע מוזר עם אני יגיד שבאלי להקיא???
לא נראה לי. את פרינססה, את לא סדיסטית מטורפת כמו ליז שמריירת על דברים כאלה, כמו איזה… חניבעל לנקטר.
חחחח… חנקת אותי….אני יושבת בחדר וצוחקת כמו מפגרת….ול על תחשבי שאני כזאת פרינססה….
אה… למען האמת – לא ;)
אוקי.. אני שמחה שאני לא היחידה שחושבת שזה סדיסטי להחליא…. (שאפחד לא יצא עלי זו דעתי האישית וזה מחליא אותי) אווו… אני מנסה לתאר את זה וכל מה שאכלתי עולה לי בגרון… אוווו…..
אני מודעת לעובדה שאנשים שפויים בטח חושבים שזה מגעיל מחריד ומזעזע. מה לעשות :P
את רומזת שאת משוגעת לא שפויה??
אני לא רומזת. אני אומרת את זה בצורה הכי ברורה שיש. תוסיפי גם סדיסטית&מזוכיסטית מחרידה
היא לא רומזת – היא אומרת מפורשות.
אישית, זה לא עשה לי בחילה אבל אני יכולה להבין למה זה כן יעשה.
וקי ליז את לא שפויה רשמית..
"וזאת לתעודה כי ליז הוכרזה בתואר הלא שפויה הרשמית של מדינת ישראל" טםטםטםטםטם (חחחחח…)
ואני עד כדי כך עדינה שהקטע הזה באמת גרם לי לבחילה???
אני מנסה לכתוב סיפור סדיסטי. מקווה שזה יעבוד.
לא. פשוט לי מזוכיסטית-סדיסטית-לא-שפויה ואני סתם קרירה.
אם נניח הייתי רואה את זה ממש, זה כן היה גורם לי לקצת אי נוחות באיברים הפנימיים.
אוקי לא מסוגלת הכל עולה לי בגרון….
וכשיו התאורים האלה לא יצאו לי מהראש….
אוי ואבוי שלומית למה קראת את זה??
זה היה גורם לי לרייר
לרייר ?? ליז רציני??
"יריתי בו יריה אחרונה, יריה קטלנית ומשתקת, התקרבתי אליו בצעדים קטנים והוא שרוע על הקרקע ספוגת הדם, הוצאתי סכין מכיסי ותקעתי אותה בבטנו, בתנופה חזקה עשיתי שסע גדול לאורך גופו והדם השפריץ כמו מזרקה בחצר בית הספר, ניגשתי לאיבריו הפניימים והוצאתי מכיסי מלחייה שנועדה לרעים כאלה בדיוק, התחלתי לפזר מעל הבטן השסועה ו…"
אוי ואבוי תרו למה גרמתם!!!!
עשיתי בחילה לעצמי….
האמת שזה לא היה הכי הגיוני, אבל ניסיון נחמד ^^
טוב אני הלכתי לישון מקווה שלא יהיו לי סיוטים ….
לילה טוב רוצחים אההה… כותבים.
(מה קורה לי??)
לא, זה בסדר. אני באמת רוצחת. את *ספויילר* ו*ספויילר* וגם *ספויילר ספויילר* ומוחקת את הזיכרון של *ספויילר* ומבחינה טכנית הורגת את *ספויילר*…
לוז הכל בסדר?
זו האישיות האמיתית שלי כאן, אנשים. התחברתם עם רוצחת פסיכופטית
אז זהו הרגע שאני צריכה לדווח עלייך? 0-0
*מחזיקה בקושי את הטלפון שמאיים ליפול מידיי הרועדות*
רוצחת פסיכופטית, אני צריכה טובה.
(אגב, הכי כיף זה לשרוט אנשים עד שהם מדממים. ולשים את הראש המדמם והכרות שלהם על שלד של דינוזאור- מחניבעל.)
לא, לא נראה לי.
חניבעללללללללל
הכי כיף להפוך אותם לגינת פטריות
ליזה (ככה קוראים לך, נכון? אני גרועה בשמות.)
תשלחי לי מייל.
אוקי, לי אישית נהיה כאב בטן מהדבר הזה.
תיאורים טובים
ואי זה כל כך מזכיר את ג׳ף הרוצח.
איפה אוראו בכאלה סיפוריםםם.
אי לי מה להוסיף למה שהכותבות לפני אמרו.
יש פה שני סוגים. אלו שהקיאו ואלה שצחקו.
איזה סוג?
צחקו
יאי צחוק! (מרושע)