שואה קטנה?
הכאב של האובדן מכה בי, גורם לי לתהיות לגבי עצמי, ובעיקר לגבי העם היהודי.
האם אנו לא הולכים כצאן לטבח שוב? בלי להבחין בזה בכלל?
כשאנחנו נותנים להם לחיות פה- אנחנו נותנים להם בעצם להכחיד אותנו עד שכבר כלום לא יישאר.
עוד שבוע-שבועיים נשכח אותם ונעבור הלאה? כמו ששכחו את המתים באושוויץ?
הפרצופים שבתמונות- אף אחד לא זוכר אותם, אפילו לא את שמם.
האם כמו ששכחנו אותם נשכח את אותם הנערים?
איך נתנו לשלוש נשמות כל כך טובות ללכת? לפחות שם למעלה אין מלחמות, יש שלום, יש שלווה.
ואני בטוחה ששלושת הנערים, וגם האנשים שאנו לא זוכרים את שמם בוכים עלינו ומתפללים עלינו.
שומרים עלינו מלמעלה
תגובות (2)
אני מסכימה איתך אם הערבים מתכוונים להמשיך עם זה והם לא מבינים שארצם נכבשה שיטוסו מכאן רצוי לעזאזל
ובקשר לאחינו שנרצחו מסכימה איתך לפחות למעלה יש להם שלווה
איזה יפה, אני מסכימה. נקווה לטוב.