החלום~פרק 2

"תדהר, קומי, את מאחרת!" רן ניסה להעיר את אחותו, תדהר.
"תדהר נו קומי כבר, כבר 7 וחצי , 7 ארבעים צלצול ! את תאחרי."
"נו תדהר את מלחיצה אותי, למה את לא קמה?!" טלטל אותה מצד לצד לחוץ.
היא פקחה את עינייה, הן היו אדומות ונפוחות, היא לא ישנה כל הלילה, רק בכתה, ובכתה. בגלל זה גם היה לה קשה
לקום.
"תדהר, למה העיניים שלך נראות ככה? בכית?" רן לא הבין מה קרה.
"זה כלום .. עזוב.. עדיף שלא תדע." פצתה את פיה סוף סוף.
"מה כלום ?! תיראי איך את אדומה ! מה זה ? זה מתן ? הוא פגע בך ? מה הוא עשה לך? נפרדתם?" אמר חצי מאושר
חצי עצבני.
"לא נפרדנו, כמה שאתה רוצה שזה יקרה, זה לא יקרה בקרוב, אני אוהבת אותו. זה לא קשור לזה בכלל. זה קשור ל.."
"אה .. למי זה קשור ? עצר אותה מלדבר.
"יאללה ילדים שלי , אתם מאחרים לבי"הס, הכנתי לכם סנדוויצ'ים הם על השולחן רק תכניסו לתיק ותצאו" פתאום אמם
של תדהר ורן נכנסה לחדר .
"אמא , אין מצב שאני נשארת היום בבית ? אני לא מרגישה טוב .." תדהר ביקשה במבט מתחנן.
"מה פתאום, יש לך מבחן השבוע, את חייבת ללמוד .. מצטערת" ליליאן אמרה ויצאה מהחדר.
"נו תדהר, התחלת להגיד משהו, תמשיכי!" האיץ בה רן.
"זה קשור לאבא …" "סליחה, לאביהו" החליפה את הכינוי אבא באביהו, היא פשוט נגעלה לקרוא לו 'אבא'.
"מה ? הוא הרביץ לך ?!" שאל וכיווץ את אצבעותיו לאגרוף והכה בידו שוב ושוב .
"לא , ממש לא . יותר גרוע.." אמרה והדמעות עלו בעינייה.
"מה קרה תדהר? את מבהילה אותי!"
"הוא .. הוא בוגד באמא." אמרה פתאום, לא מאמינה שהצליחה להוציא את שלושת המילים האלו, 3 מילים קצרות, אך
עם משמעות כה גדולה.
"מה ?!" רן לא האמין למה ששמע. הוא חשב שאחותו הקטנה, התחילה להזות.
"את עובדת עליי נכון?"
"לא רן זו האמת. האמת הכואבת, אך האמת.." אמרה עם מבט מצטער.
"אני לא מאמין.." מלמל לעצמו.
"אני רוצה הוכחות." אמר לאחר שתיקה של דקה או שתיים. הוא ואביו היו כ'כ קרובים שלשמוע דבר כזה היה יותר מדי
קשה בשבילו.
"מה הוכחות?" נבהלה
"הוכחות לזה שהוא .. שהוא בוגד באמא."
"אני נשבעת לך, אני ראיתי שיחות שלמות שלהם בפייסבוק. זה כבר כמה שנים" אמרה ממררת בבכי.
"אני כבר בא. אני חייב לראות את זה" אמר וירד למטה, לחדר המחשב של אביו.
לאלי מחתה את דמעותיה והחלה להתארגן לביה"ס.
רן נכנס לחדרו של אביו, הקליק על האינטרנט, ידו רעדה. הוא פחד לראות את הנורא מכל.
שומר מסכו היה בנות בבגד ים, אך הוא כבר רגיל לזה. זה 'נורמלי' בשבילו, הרי אף אחד לא יגיד לו איזו תמונה לשים
כשומר המסך, בחורות זרות, שכל מה שרואים שם זה את גופן, או את משפחתו, האוהבת וה'מאוחדת' .
הוא נכנס לפייסבוק, כמובן שזה היה על המשתמש של אביו, הוא נכנס לשיחות, והתחיל לקרוא מהופנט. שיחה אחר
שיחה , תגובות על גבי תגובות, הוא לא הבין , איך יכול להיות שעד עכשיו אף אחד לא שם לב לכלום ?! הדמעות עמדו
בעיניו, מפחדות לצאת.
'שאני? רן? הקשוח? אבכה? חס וחלילה. אני לא יכול להישבר' חשב בליבו.
מחזיק את דמעותיו יצא מהפייסבוק ועלה למעלה, לחדרה של תדהר, אחותו.