מה זה זמן?

תמיר, משחק עם האקדח שם אותו על השולחן. חוק מספר אחת בשימוש בנשק זה 'משחקים עם נשק מחוץ לתחום'. הוא היה עייף מהמשמרת הקשה שעבר ורצה רק לנוח מול הטלוויזיה. החדר היה קטן, שולחן, שתי ספות וטלוויזיה. על השולחן בקבוק מים וכמה כוסות. שותפו לדירה ירון , שכב על הספה לידו ובהה בתקרה.
"מה השעה ירון?" שאל את תמיר. שיערו הארוך של ירון התפזר על פניו בקווצות, כשהפנה את תשומת ליבו לתמיר.
"תקשיב אחי, " אמר בהבעת פנים חולמנית, כאילו נמצא בעולם אחר." מזה בכלל שעה?"
הוא הולך להיות צרות. " מזה שעה אחי?" שאל תמיר.
"אני שואל אותך, מזה שעה?" אמר והביט בציפייה עם חיוך קטן. מדברים פילוסופיה וירון חולה על זה.
תמיר נשף קלות " נו זה זמן, אתה בודק זמן, יש לך שעון, אתה יודע דיגיטלי, מכני, יש שעונים יפים, שעונים לא יפים… בא לך להגיד לי מה השעה?"
ירון נראה מאוכזב. התשובה לא הייתה מספקת בשבילו. "אתה קשה." הוא התיישר, "סבלנות, בימינו כולם כל הזמן רצים, סבלנות." ובשביל לחזק עמדתו, חזר באיטיות 'ס-ב-ל-נ-ו-ת', רגוע מאוד ולא אף תזוזה, כמו פסל.
תמיר נאנח. קשה כל כך לדבר עם ירון, זה כמו לדבר עם ילד קטן שרוצה סוכריה. 'בוא חמוד, קח.' הוא לקח נשימה ארוכה ואמר "למה קשה? בוא תסביר לי מה זה זמן, כנראה אני לא יודע."
ירון הוציא את שפתיו החוצה ושילב ידיים "עזוב, אתה גם לא תקשיב. סתם אתה שואל, לא באמת מעניין אותך."
"דיי נו, ירון מעניין אותי. מה זה שעה?" תמיר התחיל לאבד סבלנות.
"מזה שעה?" שאל ירון כאילו מחכה לתשובה.
"כן, מזה שעה?!" תמיר השיב חצי בצעקה. פה היה מתאים משפט, שאם לכל אחד יש תפקיד בעולם, התפקיד של ירון זה לנגן על עצבים.
ירון הסתכל במבט מנצח, מלא בגאווה עצמית, "שעה זה זמן." סיכם ומילא לעצמו מים מהשולחן. לאחר כחצי דקה ארוכה המשיך "זמן זה מה שנותן לנו ערך לחיים. אתה ממלא את כל החיים שלך בעשייה, שהיא לא בהכרח בעלת משמעות, וזה נותן לך אפשרות לאזן את זה."
"אוקי, עד כאן הבנתי בעצם, זה חשוב שיהיה זמן כדי שיהיה משמעות?"
"למה אתה קוטע אותי? ולא זה לא מה שהתכוונתי, לא הקשבת למילה ממה שאמרתי."
תמיר לקח את האקדח מהשולחן, טען אותו וירה לירון בין העיניים. הוא ראה גלגלי שיניים יוצאים החוצה. ירון הפסיק לעבוד.