עיירת רוזוולד פרק 33

כשהתעוררתי הייתי בחדר שלי. אבל לא בחדר בעיירה, אלא בחדר הישן, שבניו-יורק.
המקום נראה בדיוק אותו הדבר: מיטת הקומתיים עמדה במקום, ואני שכבתי כרגיל בקומה העליונה. השידה למטה, מול החלון השולחן מעץ מלא שקנינו בחצי מחיר, הארון מול המיטה היה פתוח ומלא בגדים שלי ושל מקס.
ירדתי במהירות למטה. מקס ישן במיטה התחתונה.
"מקס, מה קרה? למה אנחנו לא בעיירה?" שאלתי אותו. הוא סירב להתעורר.
"מקס!" צרחתי. הוא התעורר והביט בי בזעם
"רובין, השעה שבע בבוקר וזה יום ראשון, אז כדאי שתהיה לך סיבה טובה מאוד למה הערת אותי." אמר בכעס.
"למה אנחנו כאן? למה אנחנו לא בעיירה?" שאלתי באימה.
"איזו עיירה?" הוא שאל.
"רוזוולד!" צרחתי. הוא עצבן אותי, ונראה שהפחדתי אותו, כי הוא התיישב ושפשף את ראשו.
"רובין אני מצטער, אבל אין לי שמץ של מושג על מה את מדברת. מעולם לא שמעתי על מקום כזה, למה אנחנו אמורים להיות שם?" הוא שאל.
"כי…כי… נו, אמא התגרשה מאבא?" שאלתי.
"כן, אבל איך זה קשור לעיירה הזו?" שאל מקס.
"אנחנו אמורים לעבור לשם בקרוב!" צעקתי. הוא הניד בראשו, לא הבנתי מה השתבש.
"אני חושב שלא ישנת מספיק. תחזרי לישון." אמר והתכסה בשמיכה.
כשהבנתי שהוא לא יעזור לי הלכתי לאבא שלי. הוא היה בסלון, שותה קפה ולידו חבילת טישו ריקה.
"אבא, אנחנו לא עומדים לעבור לעיירת רוזוולד?"שאלתי.
"מעולם לא שמעתי על מקום כזה." הוא אמר.
"בטח ששמעת! קיבלת שם הצעת עבודה אחרי שאמא התגרשה ממך!" צעקתי. הוא החל לבכות.
"רובין, את הוזה, תחזרי לישון." הוא אמר והלך למטבח לחפש עוד טישו.
חזרתי לחדר אבל לא הלכתי לישון. נכנסתי למחשב.
חיפשתי במהירות בגוגל 'עיירת רוזוולד'.
לא מצאתי כלום. הציעו לי הצעות איות שונות, אבל היה לי ברור- המקום לא קיים.
לא הבנתי למה ואיך זה קרה. האם בשינוי של העבר גרמתי לכך שהעיירה לא תהיה קיימת? האם זה אומר שגם כריס, היילי, מלי, אריאל וכל השאר לא קיימים?
כבשתי צרחה.
אבל… עדיין היו לי את השמות שלהם. החלטתי לחפש אותם בגוגל.
'כריס פליון' רשמתי, וחיכיתי. אבל האינטרנט קרס.
הפעם צרחתי מזעם.
מקס התעורר והביט בי בכעס. לא נתתי לו להוציא מילה, יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת. רצתי למטה, שמתי נעליים ויצאתי החוצה.
חייב להיות בית קפה עם אינטרנט חופשי בסביבה.
במרכז המסחרי מצאתי אחד כזה, נכנסתי פנימה והעפתי בכוח מישהו ששיחק באבלס במחשב הציבורי.
נכנסתי לגוגל וחיפשתי שוב, כריס פליון.
מצאתי את עמוד הפייסבוק שלה. ירדתי הכי למטה.
בהתחלה היו תמונות שלה כשהיא התלבשה כמו פרחה מושלמת והצטלמה עם חבר שלה, ואז החלו היא נעלמה לכמה חודשים.
הפעם הבאה והאחרונה שהיא העלתה משהו הייתה לפני כמה שנים, וזה היה פוסט.
בפוסט נכתב 'אני מצטערת להודיע, אבל אני עוברת דירה. ההורים שלי מתו והדודים שלי במיניאפוליס אימצו אותי. להתראות חברים, נהניתי להיות חברה שלכם.'
יצאתי משם וכתבתי לעצמי על היד מיניאפוליס.
ואז חיפשתי את היילי.
הפייסבוק שלה לא היה טרגי כל כך. היא העלתה תמונות בתדירות של כמה חודשים, אבל הן היו יפות והיא הייתה מאושרת. היו לה המון פוסטים מצחיקים ולפי מה שהבנתי היא גרה בוושינגטון עם המשפחה 'המדהימה' שלה ולומדת בבית הספר העירוני ג'.
את ריי לא הצלחתי למצוא המון זמן. בסוף מצאתי את האימייל שלה.
לא היה לה פייסבוק, אבל היה לה חשבון פעיל מאוד בגוגל פלוס. אבל המידע שם היה מטופש לחלוטין.
היא גרה בארץ חדי הקרן ועובדת בגן החיות לניאן קאט?!
כתבתי את המייל שלה היד והמשכתי אל ליסה.
לליסה היה פייסבוק, אבל היה קשה מאוד למצוא אותה. בסוף מצאתי אותה.
הבטתי בקיר שלה. הוא היה מלא בהודעות ניחומים.
ואז גיליתי שליסה מתה. היא נהרגה כשהייתה בת שלוש עשרה. תאונת דרכים. היא גנבה אוטו והתנגשה.
אומרים שהיא התאבדה.
תהיתי אם כדאי לחפש את השאר, אבל החלטתי שבתור התחלה אני אאתר אותם.
שלחתי להיילי ולכריס הצעות חברות, ואז נכנסתי לחפש את הרחוב שבו הן גרות.
את כריס מצאתי מהר. מיניאפוליס רחוב אריסטוקרט 94, אבל לקח לי הרבה זמן למצוא את היילי.
בוושינגטון היו הרבה בנות שקראו להן היילי כנראה.
בסוף מצאתי גם אותה.
ואז חזרתי הביתה, אחרי שהתנצלתי בפני האיש שדחפתי וגנבתי לו את המחשב, והתחלתי לארוז.
הייתי חייבת להבין איפה טעיתי. הרי קלרה אמרה שהעיירה תתקיים אם אני אשמיד את זה, עוד לפני שגיליתי שהיא כלבה בוגדנית.
וזה גם היה הגיוני.
בזמן שהתארגנתי הבזיקה בראשי מחשבה מפחידה- מה אם העיירה חייבת את היומן כדי להתקיים? מה אם העיירה צמחה מתוך היומן?
השתקתי את המחשבות האלו בכוח ויצאתי בשקט מהבית.
תפסתי אוטובוס למיניאפוליס וחיפשתי את הבית של כריס.
היא הייתה בבית, והיא פתחה את הדלת. עם עיניים מלאות קורי שינה ושיער מבולגן.
"כריס, את מזהה אותי?" שאלתי.
היא צמצמה עיניים כדי להביט בי טוב יותר ואז שפשפה אותן.
"לא." היא אמרה וניסתה לסגור את הדלת אבל החלקתי פנימה.
"כריס, את זוכרת מושג בשם עיירת רוזוולד?" שאלתי.
"עיירת רוזוולד?!" העיניים שלה נפקחו באחת. ואז היא כנראה זיהתה אותי. היא הביטה בי באימה טהורה.
"את לא יודעת מה את עשית." היא אמרה.
"אני באמת לא יודעת, ואני צריכה מישהו שיעזור לי להבין, את יודעת אולי מה עשיתי?" שאלתי אותה.
"שקט! אסור לדבר על זה פה! מהר, החוצה." היא אמרה והובילה אותי החוצה. התיישבנו על ספסל.
"את יודעת?" שאלתי.
"את הופעת בחלומות שלי. בימים האחרונים הייתה לי סדרה של חלומות שהתחילה בזה שאימצה אותי משפחה אומנת שעיירה נידחת שנקראת עיירת רוזוולד, ואז בחלום הבא כבר היו לי שם חברים ואת ואח שלך הגעתם. רובין ומקס." אמרה כריס.
"כן, כן זו הייתה המציאות." אמרתי.
"הייתה?" שאלה כריס וצמצה שוב פעם עיניים.
"הייתה. אחרי זה היומן השתלט על ריי וליסה ורצח המון אנשים, הוא ניסה להשתלט על העולם ולהרוס אותו או משהו בסגנון ואז חזרתי אחורה בזמן. תיקנתי את זה, אבל משהו משונה קרה, עיירת רוזוולד לא קיימת יותר." אמרתי. כריס הנהנה כאילו היא ידעה את כל זה.
"אני לא מבינה למה. התעוררתי אחרי החלום הראשון וחיפשתי באינטרנט עיירת רוזוולד, אבל לא מצאתי כלום." אמרה כריס.
"גם אני לא, ואני בטוחה שזה היה קיים פעם." אמרתי.
"את אומרת שזה אמיתי?"
"היה."
"אז בואי נאתר את שאר הילדים וניסע לשם. אני רוצה למצוא את המקום הזה ולהבין למה הוא לא קיים יותר." אמרה כריס והפתיעה אותי לגמרי. אבל הנהנתי.
"אני שמחה, תתארגני, בואי נצא לחפש את היילי. גרה בוושינגטון." אמרתי.
"אני עוד שנייה באה." אמרה ונכנסה הביתה.
היא יצאה כעבור רבע שעה עם תיק מפוצץ, ועלינו על האוטובוס הבא לוושינגטון.
המחשבה היחידה שעברה בראשי כשהתיישבנו הייתה, 'שיט, עכשיו אני צריכה להציג את עצמי מחדש.'