חלום שרודף אותך..(פרק שלישי) מוקדש ל~מילים~

שלום לך!
תודה על ההקדשה (-:
אממ תראי, הייתי מפרטת יותר בכל אירגוני הבוקר וקצת יותא להליכה לתיבת הדואר.
זה בסדר אם בפרק הבא אני יקח פסקה שלך ויראה לך באמת איך היא צריכה להכתב תקינה? או יותר מאוחר לפרק הזה? אני פשוט מהנייד וזה ממש לא נוח פה ><
במידה ותרצי עזרה פני אליי במייל אני זמינה כל הזמן (-:
ואנא ממך, האריכי את הפרקים ליצירת התעניינות גדולה יותר מצד הקורא.
לילה טוב!

אני קם בבוקר, עיניי נפקחות לרווחה. ווילונות החלונות בחדרי פתוחים לרווחה ואור השמש מבצבץ לו מבין התריסים הלבנים החוצצים.
שקיי עיניים מתחילים להיעלם אך פניי עדיין נפולות ועייפות. ידיי נפרשות לצדדי ומתמתחות להן, אנחה קלה נזרקת ממני אל אוויר החלל. אני קם ממיטתי ומבצע את ארגוני הבוקר. כשאני מסיים להתקלח באמבטיה עם מים חמים ומרעננים אני מסרק את שיערי החום והקצר, מסדר אותו בג'ל על מנת שיראה מושלם. מוסיף חיוך על פניי. מגלח את זיפיי וממשיך לארוחת הבוקר.

רגליי מהלכות להן ליציאת מהבית, עוד יום חדש מתחיל ואיתו גם עיתון הבוקר. אני יוצא למחוץ לו ופותח את הדלת כשכוס קפה אספרסו קטנה בידי ולוקח את העיתון.
מגיח לו משום מקום אדם שמנמן מעט בעל חיוך זעיר בשפתיים עבות. עיניו ירוקות ושיערו שחור כלילה. הוא מתהלך אלי בכבדות כשאיתו שק גדול וחום.
"שלום לך, בוקר טוב.." אומר האדם השמנמן אליי. "בוקר טוב." אני נאנח מעט בהיסוס וכמעט נכנס הביתה.
"חכה," עוצר אותי. אני מביט בו ובוחן אותו שנית, האמת שהוא נראה לשנות גיל החמישים לחייו. אולי ארבעים, זה לא ממש מובן.
עיניו ננעצות בדלת הביתה לרגע קטן ולאחר מכן בי, "אתה גר פה?" שואל בחוצפה מעטה. איני יודע מדוע אך הוא ממש מזכיר לי אותי, חטטן? סקרן?
"אני בוודאי חושב שאני רוצח סדרתי או משהו…" הוא מגחך לו, "אני הדוור כאן ויש לך דואר רשום." האיש השמנמן מוסר לידיי חבילה חומה בעלת בול ומדבקת כתובת הבית שלי עם נמען השולח […]
——
אני מקווה שהבנת את פואנטת התיאורים><
אני בעצמי לא ממש טובה אלא יותר בכיוון של חובבנית, סליחה.
לילה טוב!