לא באמת ביחד-פרק 41 -מוקדש לyaelis דני 1D אנונימית גל שירני DIANA
זאת ההעלאה השניה שלי של הפרק הוא נימחק לי אז הייתי צריכה לרשום אותו שוב ולשחזר אותו-מצטערת!
פרק 41
נמ שירן
נפרדתי מהם-מאבי,מלו ומלוקס המתוקה הקטנה ואיתרתי בעיני את השולחן של הבנים,מתחילה להתקדם לעברו.כשהתקרבתי לשולחן שמעתי את זאין אומר משהו בהתחכמות אבל לא הבנתי מה הוא אמר,שמעתי רק מלמולים ולא מילים ברורות,לא הבהרות.(הוא אמר "אני לא אמרתי לה לא לישון איתנו,זאת היא שבחרה ללכת.")
הבנים נראו המומים ממה שהוא אמר,הם רצו להגיב משהו אבל נעצרו.לחיו של נייל הפכו סמוקות,כנראה שמכעס,אבל הוא לא יכל להגיב כי הוא בדיוק הבחין בי והוא השתתק כי הוא לא רצה שאני אשמע.
התיישבתי ליד הארי (הארי ישב ליד לואי ושירן ומהצד השני של השולחן ישבו זאין ליאם ונייל).ניסיתי להתעלם מזה שהם השתתקו כשהגעתי כי זה אומר שהם דיברו עלי ולפי הבאות הפנים שלהם אלה לא היו דברים טובים.
לפחות אני יכולה להתנחם בזה שנייל התעצבן על מה שהם אמרו והיה לטובתי,מצד שני,זה אומר שמה שזאין אמר היה לא ממש נחמד בלשון המעטה.
אוחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!-החלטתי פשוט להפסיק לחשוב על זה.להפסיק לחשוב מי אמר מה או לא אמר,מה זאין אמר או לא אמר,על ההבעות שלהם,המבטים,כי אם אני לא אפסיק אני פשוט אתחרפן!
"למה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
ליאם שאל בניסיון לשבור את השתיקה הכבדה והמעיקה ששררה ואני זרמתי איתו ועניתי, "כי דיברתי עם אמאר שלי בטלפון והתיישבתי קצת בשולחן של אבא שלי"
"אז בטח פגשת את לוקס ולו?"
ליאם חצי אמר חצי שאל
"כן.היא כזאת מתוקה!
אני עושה לה כנראה בביסיטר היום"
אמרתי
"יפה! בדרך כלל לו לא נותנת לאף אחד לשמור על לוקס או להיות איתה לבד.לנו לקח חודש עד שהיא הסכימה."
"אין פלא.אתם זה אתם ואני זאת אני."
אמרתי
"אאוץ'! מה זה אומר?"
"שאתם עושים שטויות והיא לא רצתה להשאיר אותכם איתה לבד עד שהיא ידעה שאפשר לסמוך עליכם."
"שמרנו עליה הרבה פעמים יפה מאוד."
נייל,שהיה אדום ושקט עד עכשיו,שקוע בהרהורים,הצטרף לשיחה.
"כשאתם רוצים אתם יכולים להיות אחראים."
אמרתי
"אני יודע אני יודע"
נייל אמר כאילו הוא נותן לעצמו תפיחה על השכם.
"אני יודעת אני יודעת."
אמרתי מחכה את נימת קולו של נייל וגורמת לכולנו לצחוק,חוץ מלזאין.
"אני גם רוצה להצטרף לבביביסיטר.אני פשוט חולה עליה-היא מהממת."
הארי אמר והצטרף לשיחה
"תוסיפי גם אותי לרשימה!"
ליאם אמר
"גם אותי,בהחלט!"
נייל אמר
"אל תשכחי אותי!"
ליאם אמר ורק זאין לא הצטרף למקהלה.
"הי!מה כולכם נדחפתם?! אני רוצה אותה לעצמי!"
אמרתי
"יש מספיק לוקס לכולם!"
לואי אמר וגרם לנו לצחוק שוב,ושוב-לא לזאי,שהיה שקט כמו מוות.
"אבל היא תלך אליכם כי היא מכירה אותכם-זה לא פייר!"
מחיתי
"החיים לא פריים.חוץ מזה אני בטוח שהיא תבוא גם אליך"
נייל אמר
המשכנו לאכול ולדבר.השיחה זרמה אבל לא בשביל זאין,שלא השתתף בה ולא החליף איתנו אפילו מילה מאז שהגעתי.הוא ישב שם,דומם כפסל,כאילו הוא פשוט קפא.
כשסיימתי לאכול וקמתי לפנות את הצלחת זאין תפס בידי וכמעט גרם לי להתקף לב-זה היה כמו לראות פסל נעור לחיים.
"שירן,אני יכול לדבר איתך?"
הוא שאל
"אני חושבת שדיברנו מספיק."
אמרתי,אבל כשראיתי את פניו הופכות נפולות הוספתי
"אבל אני אתן לך עוד צ'אנס,עוד הזדמנות,צ'אנס אחרון."
הוא התרומם ונעמד לצידי,עוקף אותי ונעמד לפני.
פיניתי את הצלחת והלכתי אחרי זאין,אל מחוץ לחדר האוכל.
תגיבו ותדרגו!!!!!!!!!!!!!!!
תגובות (3)
שתהיה חופשה נעימה בנות!!!!!!!!!!!!
מקווה שנהנתן עד עכשיו ושתמשיכו להנות!!!!!!!!!
תמשיכי!
תמשיכיייי