לעמוד בצל פרק-6 (נקודת מבט לורה)

תומאס לקח את ידי ורצנו החוצה, הרגשתי צריבה בגרוני כשעברנו ליד האנשים ברחובות הסואנים.
"זה בגלל שאת רעבה, דם ילדי ירח ומכשפים לא מושך אותנו רק בני אנוש." אמרה לי הנערה האדמונית שנראתה קצת יותר מידי דומה לגבר.
"אני רייבן, את מאד מיוחדת לורה ואת תשתלבי יפה איתנו. יש לנו דם בבקבוקים כך שלא תצתרכי להרוג אף אחד." אמרה ולקחה את ידי בידה. היא מאד נחמדה, נראה לי שנסתדר מצוין בנסיבות האלה.
"והאיש שנתקעתי איתו בחדר הלבן?" שאלתי אותה מנסה שלא להישמע כמו ילדה קטנה ושטוטית.
"אנדרו, הוא גם יחסית חדש כמו ליה. היא לא שותה דם אדם, רק בעלי חיים אז את לחלוטין בשליטה של מה תאכלי. למרות שאנחנו אוכלים גם אוכל אנושי, דם מחזיק אותנו בחיים ונותן לנו כוחות אבל התנהלות אנושית עוזרת לנו לשרוד. אם נשתה רק דם לא נשרוד בשמש ונישרף, אז שניהם חשובים לנו." אמרה בקול סמכותי והמשיכה לצעוד קדימה לכיוון רכב גדול. הכנסתי את ידי לכיס הג'ינס שלי מחזיקה את מספר הטלפון שלונה נתנה לי למקרה חרום ומנסה להחניק את הדמעות שעלו בגרוני.
"אנחנו יכולים לקרוא מחשבות חמודה, מותר לך להתגעגע לאחותך זה בסדר ונורמאלי." אמרה לי יורדת לבירכיה מחבקת אותי אך דעתה הוסחה ברגע וקמה מהלכת לכיוון אישה שעמדה בחניון ליד המכונית שלנו.
'מי זאת?' שאלתי אותה אך היא לא ענתה לי.

^נקודת מבט רייבן^

הנערה שעמדה ליד הוואן שלנו הייתה חיוורת וגבוהה, שיערה החום והארוך היה פזור ושפתיה האדומות משכו אותי.
"מי את?" שאלתי במהירות והיא הסתובבה אליי.
"לולי." אמרה והושיטה את ידה ללחיצה,, עורה היה קר כשלי ועיניה החומות מלאות תקווה וחשק. ריחה היה של דם טרי אך לא הרגשתי דופק בידיה, היא כנראה ערפדה.
"רייבן, רייבן הילס. לא נפגשנו בעבר נכון?" שאלתי לוקחת את ידי ומכניסה אותה לכיס המכנס שלי.
"הייתי זוכרת." אמרה וחייכה חיוך עקום אך כובש. היא הייתה ממש יפה והרגשתי חמימות מוזרה כשדיברתי איתה, משום מה היא לא ענתה לי במחשבותיה.
"את מעדיפה דיבור ישיר אז?" שאלתי אותה במבוכה, מנסה שלא להסמיק למרות שדם לא זורם בעורקיי יותר.
"אני מניחה, לאן אתם נוסעים אם אפשר לשאול?" שאל והסיטה את שיערה מאחוריי אוזינה הקטנות.

^נקודת מבט לורה^

' רייבן, צריך ללכת!' אמרתי לה והיא הסתובבה אליי לרגע והמשיכה לדבר עם הנערה ליד הוואן.
"תומאס, אני ממש רעבה." אמרתי וגרוני שרף ובטני התכווצה. הוא הביט ברייבן וכנראה דיבר איתה, הוא מתח את צווארו והלך לעבר הרכב בצעדים נוקשים מסובב אותה אליו. הוא נופף לכולם לבוא אליו והוציא בקבוקון דם בשבילי, לגמתי ממנו וטעמו המתוק מילא את פי וגרוני כשגלש לקיבתי הריקה. הרגשתי איך אני מתמלאת באנגריה מודשת וקפצתי לתוך הרכב שאנדרו התניע בנתיים.