אומץ בלב ים, פרק 1 חלק א'

-משרד המנהלת, ג'וזפין-
"קליאו, עוד קפה בבקשה." ביקשה ג'וזפין מהעוזרת שלה. קליאו הביאה לה כוס קפה חם וטרי, ואמרה: "אל תשכחי לבדוק את המצב הכספי של הפנימייה, המכתב הגיע היום." ג'וזפין הסתכלה בקליאו בפליאה, ואמרה: "המכתב?" "כן. אל תגידי לי ששכחת." אמרה קליאו, ג'וזפין כחכחה בגרונה ואמרה: "לא, לא.. ממש לא.." קליאו גלגלה עיניים, היא ידעה שהיא שכחה. קליאו הביאה לג'וזפין את המכתב, ג'וזפין פתחה אותו בחשש, כל חודש היא פוחדת שהפנימייה נכנסה למינוס. "מיס ג'וזפין דו,
אנו מצטערים להודיע לך שעסקך נכנס למינוס חמור. אם לא תשלמי את כל החובות אנו נסגור את העסק, עייני בבקשה בהוצאות העסק. אם את חושבת שזו טעות, אנא מלאי את הטופס המצורף."
ג'וזפין ידעה שזו לא טעות, היא הוציאה כסף על דברים שהיא לא צריכה. היא התחילה לחפש באינטרנט דרכים להרוויח כסף, ואז עמדה מולה מודעה. "מעבדת לאברינת' מחפשת אנשים לניסוי חדש, אנא צרו קשר דרך האתר, אנו נשלם לכם על הכל גם אם הניסוי לא יעבוד!" היא לא חשבה פעמיים ולחצה על המודעה, השאירה פרטים ומיד קיבלה שיחת טלפון.
"שלום, כאן ורוניקה, נציגת מעבדת לאברינת', ראיתי שהשארת פרטים." אמרה הנציגה.
"כן, בדיוק. אני ג'וזפין דו, אני מעוניינת להשתתף בניסוי שלכם." אמרה ג'וזפין. ורוניקה צחקקה ואמרה: "את נשמעת לי מבוגרת מדי, אני צריכה אנשים בגיל 16 עד 18. תודה ש…" "חכי! אני מנהלת פנימייה ויש לי נערים ונערות בדיוק בגילאים האלה, אני בטוחה שהם ישמחו להשתתף בניסוי." אמרה ג'וזפין, היא כמעט ניתקה. ורוניקה אמרה: "מצויין. אני מעבירה אותך לאחראי על הניסוי הזה."
אחרי כמה דקות המתנה, סוף סוף ענו לטלפון. "שלום, כאן ג'וש, אחראי על ניסוי אורנג' במעבדת לאברינת', עם מי אני מדבר?" ענה קול גבר. ג'וזפין אמרה: "היי, יש לי את מה שאתם מחפשים לניסוי הזה. דיברתי עכשיו עם ורוניקה, יש לי את הנערים בגילאים המתאימים, אני אשמח לתאם איתך פגישה ונדבר על זה. אפילו עכשיו, מתאים לי." ג'וש בלע את רוקו ואמר: "כן, כמובן. הכתובת?" "רחוב ג'ני, אתה תראה בניינים לבנים ענקיים בתוך מגרש אחד, זו הפנימייה שלי." אמרה ג'וזפין, קולה רעד קצת. בלב שלם היא תשלח נערים לניסוי, והיא אפילו לא יודעת אם הם ישארו בחיים. ג'וש אמר: "אני יהיה שם בערך עוד חמש דקות." השיחה התנתקה. "קליאו! קליאו!" קראה ג'וזפין. קליאו מיהרה אל ג'וזפין, לפני שהיא הספיקה לשאול מה קרה ג'וזפין אמרה: "מגיע אורח בשם ג'וש, תגידי לשומר להכניס אותו ברגע שהוא מגיע! לכי תביאי כיבודים, אסור לי לאבד אותו." קליאו נאנחה והלכה לקומה מעל, לארגן לו כמה כיבודים. ג'וזפין כל הזמן הציצה מהחלון, בדקה אם הוא מגיע. אחרי כמה דקות מכונית לבנה עצרה ליד השער, משם יצא בחור צעיר, בערך בן 25, לבוש כולו לבן ושיערו שחור. השומר דיבר איתו ולאחר מכן הכניס אותו, היא יצאה מהר ממשרדה כדי לקבל אותו. הם נכנסו למשרד, מיד אחר כך קליאו הגיעה.
"את שומעת? הניסוי הזה לא מסוכן, אבל הוא כן בודק את קצה היכולת של אנשים צעירים." אמר ג'וש, אוכל מהכיבודים שקליאו הביאה. "אני מסכימה, אבל איך תיקח אותם?" אמרה ג'וזפין. "אני מעדיף שנשמור על דיסקרטיות." הוא אמר והסתכל ישר בעיניה של ג'וזפין, היא לא הבינה.