כופר / הקדמה .

זה היה חלום.
שכבתי במיטה. הבטתי בתקרה.
בהיתי בכל נקודה אפשרית בחדר הקטן.
חשבתי על המחר..
יום ראשון ללימודים, בבית ספר חדש. תיכון. תיכון זה כבר לא צחוק.
נזכרתי בשנה שעברה…
אז. כשהם מתו. לעזאזל איזה טיפשה הייתי!
הזדעזעתי מהמחשבה על הדמות שיצרתי לעצמי.
ילדה כיתה ט', מתלבשת כמו זונה, מתנהגת כמו זונה, שוכבת עם כל מי שרק אפשר.
וכל זה..רק כדי להדחיק. רק כדי לא להתמודד.
לעזאזל הייתי כל כך מטומטמת!!
רעש קטן מהמסדרון גרם לי לקפוץ קלות.
שמעתי צעדים.. בטח אחת המנקות של בית היתומים..
אבל אז נשמע קול מפתח מסתובב. רגע, מה?
ידית הדלת הורדה ואני התכווצתי בתוך תוכי. תתעוררי כבר.
פקחתי את העיניים במהירות.
ראיתי שחור.. או שזה בגלל כיסוי העיניים שלגמרי מחץ לי את הפרצוף.
ואז בשניות ראיתי אפור. הכל התבהר.. כיסוי העיניים הורד ממני באגרסיביות ולמולי נגלה חדר קטן ומאובק.

אז.. אולי זה לא חלום?