revenge – פרק שלישי

אמילי ישבה בביתה, מתקתקת כמה וכמה דברים במחשב הנייד הכסוף שלה.
שיערה השחור היה אסוף לפקעת עצבנית ומבולגנת, ומשקפיי הקריאה שלה נחו על אפה.
היא קראה בעיון את אשר היה כתוב במסך מחשבה, וחייכה כשראתה את שמו של האדם אשר רצח את אמה.
חיוכה היה נטול כל הומור.
היא הדפיסה את הדף והקיפה את שמו.
ג'יימס דין.
הוא היה מבוגר,אולי בן 50.
צלצול הטלפון הדהד בחדר, ואמילי קמה מן הכיסא והלכה אל עבר השידה.
היא לקחה את הטלפון וענתה לשיחה.
"כן דילן?" שאלה אמילי בקול מתקתק.
"אני צריך אותך בבר. הוא בתפוצה מלאה." אמר,בעוד ברקע נשמעו רעשים רבים.
"חמש דקות אצלך." אמרה.
היא סגרה את המחשב , סידרה את שיערה ויצאה מהבית.
היא ספק הלכה ספק רצה אל עבר הבר.
לאחר כמה וכמה דקות הגיעה אל הבר.
"את מצילה אותי." אמר דילן בעוד אמילי נעמדת לצידו, מאחורי הבר.
"ראית,אני ממש סופרוומן." גחכה בציניות והחלה נענת לדרישותם של האנשים אשר ביקשו משקאות כאלה ואחרים.
"זה הכי מתוחכם שלך?" הרים דילן את גבתו וגחך.
"אולי." מלמלה במסתוריות וצחקה.
דילן היה היחיד שהיה לה נעים בחברתו.
הוא היה מצחיק, רציני כשצריך, ותמיד עודד אותה.
"את משהו מיוחד, אמילי." חייך דילן אל עבר אמילי חיוך צדדי.
"גם אתה אחלה, דילן." חייכה אמילי בחזרה.
"אני אומר לך שאת מיוחדת ואת אומרת לי שאני אחלה, אני לא רואה איך זה מסתדר." עיקם את אפיו.
"זאת כבר בעיה שלך." חייכה לעברו ושתתה מכוס הקולה שהייתה מונחת על הבר לצידה.
"אני לא רואה איך זאת בעיה שלי." אמר ולקח את כוס הקולה מידה.
"ואני לא רואה איך כוס הקולה הזאת שלך אם מזגתי אותה לעצמי." התגרה בה.
"קמצן." אמרה.
דילן חייך לעברה וצבט את לחיה במעין חיבה.
אמילי גלגלה את עיניה ומשכה באפו.
"תעזבי!" התלונן דילן בקול תינוקי בעוד ידו ממשיכה לצבוט את לחיה של אמילי.
"תעזוב ואני אעזוב." חייכה חיוך שטני, אך הרגישה אך לחיה מתחילה לכאוב יתר על המידה.
הוא עזב את לחיה ואז נשק למקום הכואב והאדמדם, בעוד אמילי צבטה את אפיו קלות ושחררה אותו.
אמילי לקחה את כוסו של דילן ולגמה ממנה.
"אמילי, אמילי, אמילי. מה אני אעשה איתך?" .