מלאך-12

מייקל שכב במיטתה של לורן.
היא הזמינה את ידידה,שון.גם הוא רופא.
״הלב שלו גמור..״אמר שון..לאחר שבדק אותו,״הוא איננו..״
״לא!״היא קראה,״אל תגיד את זה..״
כשברגעים ספורים לאחר מיכן היא פרצה לזרועותיו בוכה בהיסטריה.
״אני לא מאמינה שהוא איננו!!אני אוהבת אותו!״היא קראה.
״כפי הנראה מרוב הלחץ על הלב אבי העורקים נקרע בפתאומיות.״אמר שון,מנסה לנחם אותה.
״אתה יכול להשאיר אותנו לבד..?״היא שאלה.
״בטח..״הוא אמר ויצא מהחדר.
היא ישבה כך בחדרו מספר ימים מסרבת להאמין שהוא איננו.
מביטה בפנים היפות שלו.בכנפיי המלאך האפרפרות שלו.הגוף המדהים המחוטב שלו.
לא יכולה להפרד ממנו.

לורן ליטפה את ראשו של מייקל והביטה בו בדמעות.
היא רכנה אליו ונשקה בעדינות על שפתיו הרכות.
״אלוהים,תחזיר לי אותו!!!״היא קראה בבכי נוראי.
כשדימעה אחת נחתה על החזה שלו וחדרה לו ללב.
בעוד לורן שוכבת עליו כראשה מונח על פלג גופו העליון ובוכה.
אט אט החל הדם בעורקיו זורם,והחלו התכווצויות חדריות שהלכו והתגברו.
לורן החלה חשה בחום גופו..
״לורן..״הוא לחש את שמה.
״אני..אני שומעת את הלב של פועם..״היא אמרה,בוכה מרוב אושר,מתרוממת מעט ומביטה בו.
״..לורן…אני..״הוא אמר כשלפתע חש את שפתיה נצמדות לשפתיו.
כשהם מתחילים להתנשק..