"את האחת של חיי" פרק 4 (חזרתי:)

כבר חודש, חודש שאני עם עומרי או יותר נכון, חודש שעומרי מכריח אותי להיות איתו, חודש של סבל, אני כבר חייבת לספר את זה למישהו ואני מנסה אבל אני מפחדת, מפחדת שעומרי יגלה על זה.
'אנחנו צריכים לדבר' שלחתי לו הודעה
'בואי אליי' שלח לי, נכנסתי להתקלח ויצאתי שמתי גופיה גינס כזה ושורט לבן עם ואנס לבנות תכשיטים התאפרתי בקטנה ויצאתי לכיוון הבית שלו.
דפקתי בדלת וסער פתח, אנחנו לא מדברים, עליתי לחדר של עומרי וסגרתי את הדלת אחריי.
הוא שכב על המיטה עם המחשב על בטנו, הוא חתיך אין ספק אבל זה לא יכול להמשיך יותר אני רק סובלת מזה, התיישבתי על המיטה והוא סגר את המחשב, לא דיברנו, הסתכלנו אחד לשני בעיניים, זה היה נראה כאילו פתאום הוא מבין אותי, כאילו הוא מצטער על כל מה שהוא עשה.
"עומרי.." התחלתי להגיד
"זה בסדר ליאן, אני לא יודע מה עבר עליי בתקופה האחרונה, אני יודע מה את באה להגיד ואני ממש מצטער על כל מה שגרמתי לך בתקופה האחרונה" קטע אותי, הוא קם מהמיטה.
"אני יודע שאנחנו בחיים לא נחזור להיות מה שהיינו פעם ואת לא מבינה כמה אני מצטער על זה כי אני יודע שאני האשם היחיד פה בכל הסיפור, אני רק רוצה שנהיה ידידים" הרגשתי שכואב לו, שהוא באמת מצטער, קמתי גם אני מהמיטה, נעמדת מולו ומחבקת אותו חזק חזק, הוא הניח את ראשו על כתפי והתחיל לבכות.
"די עומרי הכל בסדר" חייכתי
"אני מצטער ליאן"
"הכל בסדר" חזרתי שוב
"אני צריכה ללכת" הוספתי, הוא נתן לי נשיקה על הלחי והלכתי.

"אחח דבילל תסתכל לאיפה אתה הולךך" התעצבנתי שנתקעתי במישהו, ואוו חתיך.
"חחח את במחזור גמדה?" צחק
"איפפ" אמרתי מתעלמת מהתגובה שלו וממשיכה ללכת
"היי היי חכי שנייה" שמעתי אותו צועק מאחוריי
"חזרת לבקש סליחה?" שאלתי בחיוך ציני
"לא נשמה חזרתי לבקש עזרה" החזיר
"נשמה תקרא לידידות שלך מה אתה רוצה?"
"מכירה אדיר?" שאל אותי
"אדיר? אדיר פרץ כאילו?" שאלתי
"כאילו כן" חיקה אותי
"כן מכירה"
"איפה הוא גר?" שאל אותי
"בוא קרציה" אחרי כמה דקות של הליכה הגענו
"ככה את מכניסה אנשים זרים לבית שלך?" שאל החיוך תחמני והתקרב אליי
"בוזגלו תרחק מאחותי" שמעתי את אדיר צועק
"המכוערת הזאת אחותך?" שאל אותו והתרחק ממני
"יותר יפה ממך ימכוער" אדיר משך אותי לחיבוק
"טוב טוב יבןשרמוטה התגעגעתיי" צחק בוזגלו הזה, אנאערף איך קוראים למכוער הזה
"אה אחי וואלה גםאני" החזיר לו אדיר והם יצאו לבריכה, בנים.. -,-