כולם גדלים בסוף
כשהייתי קטנה תמיד חשבתי שאמא שלי יכולה לעשות הכל. ששום דבר לא יכול לשבור אותה. כשהייתי קטנה אבא שלי היה כמו עוגן בשבילי. חיבוק אחד ממנו פתר את כל הבעיות שחשבתי שהיו לי. כשהייתי קטנה האמנתי שהחיים הם כמו אגדה. שלאנשים טובים יש סופים טובים. שבסוף הנסיך והנסיכה רוכבים לעבר השקיעה וחיים עד עצם היום הזה.
ואז גדלתי. והמציאות מכוערת. כי גם לאנשים טובים אין סוף טוב. וגם כשיש נסיך הוא לא תמיד חושב שאת הנסיכה. ואבא הוא לא עוגן כי הוא כבר מזמן לא מחזיק מעמד בעצמו. ואת אמא מאוד קל לשבור.
גדלתי כי החיים ביגרו אותי. כי יש דברים שמרחיקים את התמימות. את האמון.
וזה היופי בלהיות ילד. לחשוב שהעולם מושלם. אבל כולם גדלים בסוף.
תגובות (3)
וואו סיפור כ"כ יפה ומרגש, מאוד התחברתי אליו.
את מאוד מוכשרת והסיפור הקצר שכתבת ריתק אותי והשאיר אותי עם טעם לעוד.
אשמח עם גם תקראי את הסיפורים שלי (:
סיפור מרגש שמרגישים שבא מהלב , ולדעתי כולם עוברים את זה ,כולם מתבגרים.
אבל היופי והחוכמה זה תמיד לראות את הדברים כמו ילד ,זה אפשרי , פשוט לתת לעצמך להתלהב מהדברים הקטנים ולתת אמונה באנשים.
אהבתי מאוד את הכתיבה ואת הסיפור ^_^
וואו…כתבת כל כך קצת אבל הצלחת ממש להביע את המסר בסיפור. ממש אהבתי את זה ואת הכתיבה שלך^.^