מוכר ציפורים
הוא מוכר ציפורים, צהובה בעשרים,
סוגר אותן בכלוב, העולם הזה מדהים,
הוא מוכר ציפורים, ואדם רוצה לקנות,
מראה את הכלובים, הציפורים מבועתות,
האדם מביט בהן, בוחן אותן בעיניו,
רואה ציפור סגולה, מיוחדת במינה,
כנפיה צבועות, פעם היא הייתה שחורה,
רואה גם אדומה, על גופה דם כצבעה,
רואה אחת תכולה, נקודות על גופה,
האדם מתקרב מעט, עוד דם שנקרש,
יש גם אחת כתומה, כנפיה מעט קרועות,
אבל בגלל צבעה, המוכר ממליץ מאוד.
האיש שואל, כמה זה לכל הציפורים,
המוכר משתנק, מנסה לחשב, זורק מספר,
הוא אומר מאה חמישים, האדם מהנהן,
בסוף הוא בוחר כמה שלא התעללו בהן.
הוא משלם למוכר, המוכר שומר את העודף,
האדם מחייך למראה הכלובים הכסופים,
הוא מביט בצער, על גוססות בכלובים,
מגחך, חבל שבהן לא התעללו מקצוענים.
תגובות (8)
יפה :) חשבתי שאיש יקנה וישחרר אותם! בסוף הוא רק רצה שהם יסבלא עוד? /:
תודה לך וכן, בגלל שזה צפוי הייתי חייבת לשנות, לפחות כך הרגשתע
תודה לך וכן, בגלל שזה צפוי הייתי חייבת לשנות, לפחות כך הרגשתי
אהבתי :)
תודה לך
קודם כל, הסוף מפתיע מאוד. דבר שני, אהבתי את הכתיבה שלך, כמו תמיד.
ומשום מה, הקטע של ה"לא התעללו בהן מקצוענים" ממש ממש הצחיק אותי. זה משפט קצת עם משמעות מעט צינית. לא יודעת איך להסביר את זה. כאילו אנשים מסתוריים כבר לא קונים ציפורים כדי להצילן – אלא כדי להתעלל בהן עוד יותר ועוד לרדת על המתעללים הקודמים. זה קצת קודר, אבל בקטע מצחיק. אולי כי זה מפתיע.
בכל מקרה, אהבתי מאוד D:
תודה רבה לך, על כל תגובה ותגובה שלך, אני מעריכה אותן מאד.
זאת הייתה הכוונה. יותר מדי מקומות שבו האדם משחרר את הציפורים, זה עצבן אותי.
תודה גם לך :)
אני מכירה את העצבים האלה מהסוף השמח הצפוי. לפעמים בא לי לכתוב סיפור שבו כל הדמויות יסלדו מהסוף השמח, ואז בסוף הוא יקרה. לא יודעת למה.
בסופו של דבר, מי שסובל מזה אלו הציפורים.