היומן, כי אני שטן ומלאך- 6.7.20

להביט. פשוט להביט.
לראות את השמיים זרועי הכוכבים בשעת הלילה ולשקוע בתדהמה העמוקה, חתול שחור חלף על פניה אך היא המשיכה להביט בכוכבים.
שיערה הבלונדיני מתפזר ברוח הים ובעיניה הירוקות משתקפים ניצוצות הכוכבים, הנערה עוצמת את עיניה. היא צועדת צעד אחד, צעד אחד אל המוות.
ואני, אני מביט בה פורשת את כנפיה הסגולות ונוסקת אל השמיים, צעקתה מהדהדת ברחבי העיר טוריסנט ומודיעה לכולם על בוא השטנית.
חזיתי בה עפה אל חוף הים ונוחתת ברכות, הרגשתי רוח ים נושפת בעורפי והסתובבתי, איש לא עמד מאחוריי. התחלתי לחשוב שאני פרנואידי מדי כשהבחנתי שהשטנית מביטה אליי מהחוף, גילו אותי.
מיהרתי לקום, אבל השטנית כבר החלה לעוף לעברי, כנפיה הקטלניות היו מרהיבות ביופיין וחבטו באוויר בקלות. המהירות היא הצליחה לתפוס אותי והמריעה, היא אחזה בי ולא עזבה.
לפתע, השטנית עשתה פנייה חדה באוויר וטסה אל הצוק שעמדה עליו לפני רגע, היא נחתה ברכות וקיפלה את כנפיה הענקיות, השטנית אחזה בפרק ידי בחוזקה וליפפה סביבו חבל. במהירות השטנית תפסה גם את ידי השנייה וליפפה את אותו החבל סביב פרק היד, אחרי כמה סיבובים נוספים של החבל היא הושיבה אותי בגבי לסלע גדול וקשרה אותי אליו.
לבסוף, השטנית התרחקה ממני והתיישבה על הדשא הרך, היא הסתכלה שוב על הכוכבים היפהפיים מנצנצים בחשכה.
"למה ריגלת אחריי?" שאלה השטנית בקול קורע נפש "הרי הבטחת, ניקו, הבטחת."
"אני יודע שהבטחתי," אמרתי במבוכה "דברים השתנו, את יודעת… נכון, מיילי?"
מיילי הסתכלה עליי ברחמים.
חשבתי כיצד יכול להיות שהנערה הפגועה הזאת שמסתכלת עליי ברחמים היא גם הלוחמת הבכירה של השטן ושווה אליו בכוחותיה, שתי הצורות האלה שונות לחלוטין אבל זה מה שמייחד אותה.
"בסדר," ויתרתי "אני לא אספר לשטן."
מרוב אושר מיילי קפצה וחיבקה אותי, היא אפילו שיחררה אותי, היא בדרך כלל מתעופפת לה ואני צריך להשתחרר לבדי.
"נו," דחקה בי מיילי "אתה מצטרף?"
היססתי. אני לא בטוח אם כדאי לי להצטרף לקבוצת הלוחמים המיוחדת של השטן, אבל לסרב למיילי זה כמו להגיד "ביי ביי" לחיים.
"כן." עניתי.
מיילי צרחה, והצרחה שלה הכאיבה לי באוזניים. אנשים חושבים ששטנים לא מתרגשים בגלל שהם עדיין לא פגשו את מיילי, השטנית הכי רגשנית בעולם!
"אבל יש רק בעיה אחת," אמרתי וקטעתי את הצרחה שלה "אני לא ממש שטן…"
"אתה בהחלט שטן!" קראה מיילי בהחלטיות.
"אני לא," אמרתי "אין לי כנפיים, או שאגת אש."
"אני יודעת איך לפתור את זה," אמרה מיילי וקרצה "אני אביא אותך לביתך ותלך לישון."
מיילי פרשה את כנפיה, תפסה בי ועפה לכיוון בניין הקומות הגדול בעיר, היא הנחיתה אותי וחזרה לעופף בשחקים. נכנסתי לבית ופתחתי את דלת חדרי, קרסתי על
המיטה מותש ונרדמתי במהירות, למיילי יש תמיד השפעה כזאת עליי.
——————————————————————————————————–
בחלומי ראיתי נערה משתחווה מול איש לבוש בשחור.
בשיערה השחור של הנערה נצבעה קווצת שייער בצבע אדום, עיניה של הנערה היו עצומות ומטפחת הייתה קשורה סביב פיה, האיש בשחור התהלך הלוך ושוב מולה.
"אתה יכול להפסיק לדאוג," אמרה הנערה "אני אמלא את פקודתך כיעה לשטן."
"אני מרגיש שלמיילי יש תוכנית," אמר האיש "והיא לא ממש מתאימה לתוכנית שלי."
הנערה קמה וליטפה את כתפיו של האיש.
"אל תדאג," לחשה באוזנו "אם מיילי תתערב בתוכניתך, אני אישית אטפל בה."
האיש הנהן.
"אני סומך עלייך," אמר האיש "את הצלת אותי מספיק פעמים כדי לשכנע אותי שאת לוחמת מעולה, סו."
סו עזבה את האיש ויצאה מהחדר, הבחנתי שעל גבה תלויה חנית עץ כהה עם חוד כסוף וארוך.
——————————————————————————————————–
"בוקר טוב."
קולה של מיילי הוא שהעיר אותי, הסתכלתי סביב וגיליתי שאני במצודת השטן, הבית של מיילי.
"למה אני בבית שלך?" שאלתי בשעה שהתיישבתי.
"כי אתה שטן." ענתה מיילי בקלילות.
"אני שטן?!" שאלתי בתדהמה.
"טוב," ענתה מיילי "עדיין לא. אנחנו נשנה אותך היום, זה לא יכאב."
נשמעה דפיקה על הדלת, ומיילי קמה לפתוח אותה.
נערה שחורת שיער עמדה שם, זיהיתי אותה כסו מחלומי.
"שלום," אמרה סו ונכנסה לחדר "מי זה ניקו אמורלד?"
"אני." עניתי.
"מיילי," אמרה סו "את רוצה להיות נוכחת בשינוי שלו?"
"כן." ענתה מיילי.
אני ומיילי קמנו מהמיטה שבה ישנתי ועקבנו אחרי סו לחדר ששטנים רבים עמדו בו מסביב למיטה גדולה, סו הורתה לי לשכב על המיטה ולעצום עיניים.
שכבתי על המיטה ועצמתי עיניים כפי שסו אמרה לי, המיטה הייתה קרה והתקשתי להמשיך לעצום את עיניי, פקחתי אותן בדיוק כשזוהר סגול אפף אותי.
הרגשתי כאב חד בגבי ובראשי, קרסתי מרוב כאב. שמעתי קולות תדהמה מכיוון השטנים ומכיוון מיילי, היא הייתה הראשונה להגיע אליי וליטפה את ראשי.
"למה?" היא בכתה "למה לא סיפרתי לי שאתה כבר מלאך?"
"כי אני," לחשתי "אני לא ידעתי עד עכשיו."
צעדים נשמעו וגם סו הגיע לשדה הראייה שלי, היא נראתה מודאגת במקצת.
"הוא יהיה חייל טוב," מיילי גוננה עליי "רק אל תכלאו אותו."
"אנחנו לא מתכוונים לכלוא אותו," אמרה סו "הוא יהיה חייל מיוחד."
מיילי עזרה לי לקום והובילה אותי לחגדר הקודם, בדרך הבחנתי בנוצות לבנות שהתפזרו מאחורינו, הרגשתי קרוע וכל גופי כאב לי. שמחתי להגיע לחדרי האדום והשחור, שכבתי במיטתי אבל משהו הפריע לי מתחת לכרית, חיפשתי ומצאתי ספרון קטן שעט מחובר אליו, על הספרון היה רשום: "יומן לשטן".
התחלתי לכתוב ביומן את מה שקרה בלילה הזה והחלטתי להמשיך לכתוב ביומן הזה.

'יומני היקר, הרפתקה לא תישכח כמו הגבירה אשר קרובה לליבי כל כך.'