ספטמבר
אתה יושב על גג הבניין הכי גבוה בעירך, בוהה בהריסות שהפכו לשגרת היום-יום שלך. אתה יודע שכולם נעלמו, ומשהו קרה בספטמבר, אבל אין לך מושג מה. אתה מנסה לחשוב, להיזכר, זה מה שאתה עושה כבר במשך חודשים ארוכים. למרבה הצער, כלום לא עולה לראשך.
לאחר ימים ארוכים של ניסיונות נואשים להיזכר מה קרה, אתה מחליט לקחת את עצמך בידיים. אתה לא ממשיך לשבת על גג העולם ההרוס שלך, אתה קם ומתחיל לשוטט בעיר ההרוסה. אתה מחפש כל דבר-כתבות, יומנים, סיפורים מאותו התאריך…
הימים חולפים, ואתה נמצא בבית שלך. אתה יושב מול הקיר שלך, שהפך לקולאז' אדיר ומלא בכתבות ופיסות מידע בודדות, חוט צהוב מחבר בין דף לדף. עינייך מקפצות בניסיון לפענח מה קרה באותו ספטמבר רחוק, שהשאיר אותך לבד לגמרי.
'אלפי אנשים נהרגו' אומרת כתבה אחת.
'אין תרופה' אומרת כתבה אחרת.
אתה ממשיך להעביר כתבות וחוטים בנסיון למצוא רמז.
מחלה, את זה אתה יודע. כולם הובסו בידי המחלה הזו, כלום חוץ ממך.
אתה מתחיל לתהות, האם מה שהרג אותם היה בכלל… מהעולם הזה? זה חזק מדי. זה נראה מוזר מדי, ולא בסדר.
-"סוף סוף… סוף כל סוף סיימתי! סוף כל סוף סיימתי!!!" צווח טון מטורף, צוחק בקול רם כל כך שעיניו כמעט יוצאות מחוריהן.
"תיזהרו ממנו!" קרא אדם אחד, בפחד.
"תעצרו אותו!" קראה אישה אחרת, מגוננת בידה על הבת הקטנה שלה.
"הוא יהרוג את כולנו!" צועק אדם נוסף, קולו נשבר.
-"לא! אני אציל אתכם! את כולכם! אל תנסו לעצור אותי!" ענה אותו טון מטורף לאנשים האלה.
לפתע, בעוד עיניך מרצדות על שלל הכתבות, זיכרון קטנטן עולה לראשך. הוא כמעט וחסר משמעות, ובלי הקולאז' שלך כלל לא היה מועיל, אבל עכשיו כשאתה בוהה בחוטים הצהובים והכתבות הגזורות הנקודות מתחילות להתבהר, להתחבר…
אתה יודע עכשיו. זה נורא יותר ממה שחשבת.
-"זהו יום הגאולה שלכם, של כולכם! תתרחקו ממני!!!" צווח אותו הטון המטורף. "תתרחקו כולכם! תעופו מפה! הא-הא-הא-הא!!!" הוא צחק את צחוקו המזעזע. "אתם לא יכולים לגעת בי עכשיו!!! רואים את הכפתור הזה, בדיוק כאן?! אני עומד ללחוץ עליו!"
דממה השתחררה.
דממה משתחררת אצלך, בפעם הראשונה זה ימים כל מחשבותיך נעצרות באחת.
אתה נזכר לגמרי. אתה יודע כעת מה קרה בספטמבר.
"אני האחד שהרג אותם." אתה קובע, קולך חוזר לצווחה המטורפת ששמעת בזיכרונך.
תגובות (38)
זה מדהים.
אני לא מצליחה למצוא עוד דרך לתאר את זה.
תודה רבה, אני שמחה שאהבת ^^
קראתי גם את קרקס היער האפל וגם את זה, אני חייבת להגיד שבגלל ששניהם שונים את לא יכולה להשוות ביניהם. אל תנסי להגיע לרמה של הקרקס, נסי לשאוף גבוה כמה שאת יכולה, גם אם הכי גבוה שהגעת אליו זה הקרקס, אני בטוחה שאת תצליחי. שני הסיפורים מדהימים. את מכירה את הרגעים האלה שאת קוראת קטע שמשאיר אותך ללא מילים? זה מה שקרה לי, עכשיו. אין לי מה להגיד חוץ מזה שזה היה מדהים. נהניתי לקרוא את זה. אל תפסיקי לכתוב אף פעם.
תודה רבה~ ואני מדברת על זה שקרקס היער האפל פשוט נראה לי [לדעתי] טוב יותר ומקצועי יותר, אבל אני די בטוחה שכתבתי ברציתי להוסיף שאני לא ממש יכולה להשוות בינהם בגלל שהם שונים כל כך בעלילות.
אולי רק התכוונתי לכתוב את זה? קורה לי הרבה.
תודה בכל אופן~ לעולם לא אפסיק לכתוב!
התכוונתי לזה שחוץ מהסיפור הזה, אני רואה שאת שואפת כל פעם לרמה של הקרקס, שלדעתך, הכי טובה. לדעתי, זה עניין של טעם אישי. סיפור הקרקס באמת היה מרשים למדי, אבל את לא צריכה לנסות לשאוף אליו, את יכולה לשאוף גם למקומות אחרים. הא, משהו קטן ששכחתי להוסיף בביקורת למעלה – אם את רוצה, אני חושבת שהמשפט האחרון מיותר. זאת אומרת, שזה יסתיים ב-"אני האחד שהרג אותם", זה נותן תחושה כזאת שאחרי כל הסיפור, הזכרונות והרגשות שהיו באותו הרגע, בבום אחד זה נופל עליו. הוא פתאום נזכר.
אז למחוק את כל התיאור שמגיע אחרי זה?
ואני די שואפת לרף שהצבעתי לעצמי והלאה. לא יודעת, ככה אני עובדת, בתקווה שיום אחד אציב רף גבוה עוד יותר. בינתיים הסיפור המוביל שלי הוא הקרקס.
לדעתי, כן. אבל זה שיקול שלך. ואוקיי, בהצלחה בהמשך, זה טוב לשאוף גבוה כי שאיפה בונה רצון ורצון בונה יכולת, אל תשכחי את זה D;
*לא שוכחת*
האמת כשכתבתי גם אני חשבתי שזה מיותר אבל משהו גרם לי להשאיר את זה ככה.
אין לי מילי לתיאור. [מהבחינה הטובה כמובן.]
ליזה החתולה המרושעת יש לי דבר אחד להגיד לך….- את מוכשרת♥
תודה~ חיחי, אני מניחה שיש לי כישרון בהפיכת שירים עם סיפור מפחיד לסיפור
יפה מאוד אהבתי ממש!
תודה רבה ^^
שלום לכותבת,
קראתי ואהבתי. אין ספק שהכתיבה שלך כעת בשלב התהוות ופריחה, ואני מאושרת לראות שישנם עוד אנשים שמגלים, מחפשים את הדברים שהכי מתאימים להם ומתנסים בכתיבה מסוגים שונים. סיפור מקסים על ההבנות הנוראות שיש לנו בחיים, על האבדן שיכול להתרחש, ועל הטירוף שיכול להשתלט. למרות זאת, יש לי מספר הערות שאשמח אם תשימי לב אליהן, אפילו אם לא תסכימי עמן:
1) "דממה משתחררת" – אין ספק שזהו ביטוי שיכול לעבוד. הרי בסופו של דבר שפה היא דבר גמיש, וברגע שאת מבינה כיצד היא עובדת את יכולה ללוש אותה לצרכייך. למרות זאת, אני חוששת שעבורי הצירוף שבנית לא עבד. יכול להיות בסיפור אחר שהיית כותבת הוא היה עובד טוב יותר, אבל עבורי הוא נשמע לא במקום ומעט מוזר. נסי "דממה משתררת".
2) קצב הסיפור – לטעמי, קצב הסיפור היה מהיר מדי. נדמה שהמון התרחש במעט מדי זמן. ההתחלה הגיעה סמוך מדי לסוף, וההפך. אולי העובדה שלקח לדובר מעט מאוד זמן להבין מי הוא ומהו, ותחושה זו יכולה להיווצר (למרות שהוא חיפש הרבה זמן) בגלל ההתחלה הקצובה גם היא. נסי לקרוא את הסיפור (בקול רם) מתחילתו ועד סופו, ואולי תראי את מה שאני ראיתי.
3) לבסוף, ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך: Show don't tell. בהמון מקומות את מספרת, אבל לא מראה. למשל, את אומרת שהצחוק של הדובר מזעזע. אבל את לא מראה איך הוא מזעזע. זה כמו שאספר לך שאני הלכתי לאכול פיצה, ואת תשאלי אותי: "איך היתה הפיצה שלך?" ואני אענה לך: "מאוד טעימה."
את לא תצליחי להגיד: "כן, נשמע טעים!". לעומת זאת, אם הייתי עונה לשאלתך על הפיצה: "הפיצה היתה כל כך טעימה… הגבינה הרכה והחמימה היתה כל כך רותחת שהיא נזלה כמו מפלים של זהב על הבצק הפריך, והחום של העגבניות העלה אדים בעיניי. העגבניות עצמן היו אדומות כמו לחיים של נערה מסמיקה והן נחו עמוק בתוך הגבינה וחיכו שיינגסו בהן…" ואפשר להמשיך. על התיאור הזה, יכול להיות שאכן היית אומרת: "נשמע טעים."
מבינה את ההבדל? בספרות, צריך המון פעמים לספק את מלוא המידע לקורא. אז אם את רוצה לתאר את הצחוק ה"מזעזע" של הדובר, עדיף שתשתמשי בעוד מילים מלבד "מזעזע". נסי לחפש בסיפורך עוד מקומות שיכול להיות שפוספסו על ידי הקורא בגלל שחסר בהם תיאור. יש עוד כמה, אבל לא אפרט אותם כדי לתת לך אפשרות להחליט היכן את רוצה להכניס עוד עולם והיכן את רוצה לאפשר לקורא לדמיין בעצמו.
מלבד הערות אלו, אין עוד משהו שחשבתי עליו. תודה רבה על חוויית הקריאה, וכמובן המשיכי לכתוב!
Veno
תודה רבה על הביקורת, אני אקח אותה אל תשומת ליבי.
כעיקרון, תכננתי שזה יזוז די מהר, לא יודעת למה. מתאים לזה למהר, לדעתי. אני תמיד יכולה לערוך את זה, לראות מה התאים יותר וזה~
אני שמחה לראות תגובות כמו שלך, שבאמת רואים שהושקעה מחשבה. תודה רבה~~~~~~~~~~
ואו.
כלום – כולם
לא נורא, לפעמים אני באה להקליד פאנקייק וכותבת מאפין בסוף. זו עוד טעות סבירה. :P
וואו טוב?
וואו מעולה.
יאיזיז
אני אהבתי, לא כי לרוצח יש בעיית זיכרון חמורה, אלא כי אני חושב שזאת את – את יודעת, את מעלה בי שאלות כאלו, לא רק מהסיפורים, אלא גם למה את כותבת את זה, איש לא כותב סיפור כי הוא רוצה, יש לו את המניע, את בעצמך העלת לי שאלה גדולה, למה את חשה רצון לכיתוב על רוצחים, אנשים רעים, מסכנים, התעללות, מה יש בך שגומר לך לכיתוב את זה ולתת לנו ליראות את זה? אם את לא יודעת – זאת רק עוד תעלומה במין האנושי, אפילו אנחנו לא מסוגלים להבין את עצמנו. את מעוררת שאלות רבות בקהילה לפי דעתי, ולא ניראה לי שאף לך יש תשובה, בברכה עורי, ~חתולה שכמותך~
רועי* אהההה המיני אייפד המעצבן!!!!!
אייפדים זה דבר נורא.
אני מסכימה עם ונוטורוס בנוגע לקצב של הסיפור. הוא דווקא היה מעניין.
טוב, עכשיו אני הולכת לשמוע את השיר. חסר לך שהוא יעשה לי טראומה כמו קרקס היער האפל ><
חברים, לזה קוראים סיפור מושלם!
הוא שיר מאוד נחמד ^^
את מבינה שזה שיר על.. פונים.
הם פונים.
באיזשהוא אופן, זה כן עשה לי טראומה. *ניצחון מעוות*
זה MLP.
למה ציפית.
רועי-אתה נשמע כאילו אתה מתחיל לעשות תיאוריות וקונספירציות עלי. אדיר לי~~~ חשבתי לעשות קריפי פסטה של עצמי כי פאנקייק טעתה בהרבה בדרים ><
סטינגרי-הקצב, הקצב, הכל בגלל הקצב! אבל היי? why so sirius?!
מיקנק-דיי~ תמשיכי~~~ *מסמיקה*
הקצב בסדר, אבל הפונים…
הם עשו לי טראומה. הסוף בעיקר. O_o
נו, גם הקרקס עשה לי טראומה בהתחלה. מתרגלים X)
אבל זה מיי ליטל פוני! יש גם דוקטור הווס ודיסקורד ועוד הרבההההה~~~
אי הסכמה! ואני מילל אל הירח ויושן בצהרי יום קייצי. אי הסכמה! מה אי פעם עשינו כדי לגרום לך לקחת את עולמנו?
את לא רגילה לקריפי פסטות אה?
אני אוהבת קריפי פסטות. אני רק לא אוהבת שאומרים שהחברות הכי טובות שלי הן נקבות בשם אנג'י.
ליזה, את לא חתולה יותר? (תגיבי אם את רוצה מס׳ זוגי אני מניח?)
הצחקת אותי. לא נותנים לאי זוגי לקרות ואני תמיד חתולה.
אני הולכת ומתרגלת.
נו, לפחות יש לזה קצב נחמד.
אבל למה לעזאזל הם לקחו פונים? הם יכלו לכתוב אותו הדבר על בני אדם.
אני תוהה למה הסיפורים שלי צריכים להפוך לצ'אט כשיש לי אימייל! *בלמה יש התגברות דרסטית בקול מוריארטי סטייל*
אז ליז למה את לא החתולה השטלטנית של אתמול? כמו שאומרים ״הכל שייך לאתמול?״
לא ישנתי אתמול בכלל, ולכן לילה טוב.
ליזה סיפור מיוחד.
עם השמץ האפל והמטורף שלך.
הסיפור מרתק ומחריד.
אוהבת אותך המון יוקי.
הידד לי, אפל ומטורף זו מחמאה אדירה לאנשים משוגעים שכמותי~