אש שורפת את עולמי- חלק 3: מוות… או שלא?
ניסיתי נואשות להשתחרר מאחיזתו של הפגקון.
המאמץ שלי לא עזר, הפגקון הרים אותי והעמיד אותי מול נוקי, נוקי תפסה בחזה שלי בכוח. שיערתי שהיא עומדת להשמיד אותי כרגע ודבר לא יעצור אותה, החזקתי בידיה בניסיון להוזיז אותן אבל כבר הרגשתי את חום האש של נוקי בוער בריאותיי.
"להתראות בוגדת." אמרה נוקי והורתה לפגקון לשחרר אותי.
קרסתי על האדמה בחוסר אונים ועצמתי את עיניי במחשבה שזה היום האחרון בחיי.
"היא מתעוררת!"
"מהר! תעזרו לי!"
פנים צעירות ויפות נגלו לנגד עיניי, אישה צעירה עם עיניים חומות רכות חייכה מעליי ושיערה הבלונדיני התפזר על כתפיה.
"סוף סוף התעוררת," אמרה האישה ועזרה לי להתיישב "איך את מרגישה?"
אחזתי בראשי הכואב.
זכרתי במעורפל איך נוקי תפסה אותי ותקפה אותי, אבל אני אמורה להיות מתה אז איך אני כאן?
"אני," מילמלתי "צריכה מים."
האישה נעלמה וחזרה עם קנקן מים בידה, תפסתי בקנקן המים ושתיתי ממנו בעונג, המים היו קרים וטובים.
"אני סו," אמרה האישה "מה שמך?"
"ליאן." עניתי והנחתי את הקנקן.
הבטתי על החדר. החדר היה מרובע ובאחת מפינות החדר היה ארון גדול, ליד הארון עמד שולחן כתיבה, שאר החדר היה ריק מלבד דלת שמוקמה ליד מיטתי הלבנה והובילה אל מסדרון לבן ובוהק ביותר.
"איפה אני?" שאלתי.
"את במקום בטוח," אמרה סו "זה הוא בית טיפול לשֱליטי אש."
"אני לא שולטת באש!" קראתי בהפתעה.
"באמת?" אמרה סו "אז למה מצאנו אותך מוקפת באש שפרצה מעצבאותייך?"
"אני לא עשיתי את זה!"
"אז מי כן?"
שתקתי, לזה לא הייתה לי תשובה.
מה באמת קרה לי שם?
תגובות (0)