מלאך ושטן- פרק 1-

מנקודת המבט של אלינור-
״מותק, הספרייה נסגרה לפני כמה דקות״ הספרנית הראשית בספרייה העירונית אמרה לי ברכות והניחה על כתפי את ידה. הסתכלתי עליה.
״לא שמתי לב, סליחה״ מלמלתי בחיוך ונעמדתי, אוספת את כל הדפים שלי וסוגרת את הלפטופ.
״זה בסדר, תקחי לך כמה דקות״ היא אמרה בחיוך והלכה. נשמתי עמוק והסתכלתי על הדפים. ׳לכי לספרייה, זה ירכז אותך׳. ממש.
טוב לא נורא, אני על ממוצע של מאה בהיסטוריה, מותר לי פעם אחת לקבל ציון לא משהו.
הכנסתי הכל לתיק צד שהבאתי איתי, וירדתי במדרגות, לקומת הכניסה של הספרייה.
״לילה טוב מתוקה״ הספרנית אמרה לי בחיוך.
״לילה טוב״ החזרתי לה בחיוך, ויצאתי משם. התחלתי ללכת במסדרון הארוך עד לדלת היציאה, מחפשת את המפתחות של המרצדס שלי בתוך התיק המבולגן.
ואז שמעתי רעש. נעצרתי והסתכלתי אחורה. זאת בטח הספרנית נועלת את חדר המחשבים. נאנחתי והמשכתי ללכת.
עוד פעם רעש. זאת לא הספרנית. התחלתי ללכת יותר מהר, מחפשת את אפליקציית הפנס באייפון שלי. נו, איפה זה?!
הדלקתי את הפנס, והרגשתי יד מושכת אותי לקיר. האייפון שלי נפל על הרצפה. הסתכלתי קדימה, וראיתי במעורפל בן אדם צמוד אליי. נשמתי במהירות, מרגישה כאילו אין לי קול בשביל לצעוק. האף שלו נגע בשלי, והידיים שלו הקיפו אותי.
״תעוף ממני!״ צעקתי.
״תירגעי מפגרת״ הוא מלמל ונעלם.
״מה..?״ מלמלתי וכיווצתי את גבותיי. מה זה היה?
הפלאפון שלי צלצל. התכופפתי למטה להרים אותו. יותם. אין לי כוח לזה, אני צריכה הביתה.
ניתקתי את השיחה, והלכתי במהירות למכונית שלי.

מנקודת המבט של איתי-
התעוררתי בבוקר, אחת עשרה ככה. האנג אובר מטורף, כל הראש מסוחרר, לא זוכר שנייה מאתמול בערב.
״איתי, קום״ אמא שלי העירה אותי. הסתכלתי עליה.
״תני לישון, בחייאת אמא״ מלמלתי והסתובבתי לצד השני.
״חיים שלי, המנהלת התקשרה ואמרה שאתה נעדר יותר מדי, ושהמורים כבר לא יודעים מי אתה. תלך, זה יעשה לך טוב״ היא אמרה וליטפה את הראש שלי.
״מה יעזור לי הבית ספר המצוץ הזה..״
״היי, שמור על הפה״ היא אמרה בטון יותר עצבני.
״מה את רוצה? שאני אראה את עצמי שם?״ שאלתי. היא הנהנה. טוב מה אכפת לי, מעניין איך חברים שלי נראים עם מדים של בית ספר.
״הכל בשביל שתעזבי לי את השיער״ אמרתי וקמתי. היא צחקה ויצאה לי מהחדר.
״אלוהים מה עשיתי רע״ שרתי בקול בזמן שלבשתי עליי איזה חולצה.
״אלוקים!״ אבא צרח מבחוץ. חייכתי, לקחתי את התיק המעוך שלי ויצאתי מהחדר.
״נורית, חייב לך עשרים״ אבא אמר לאמא שלי כשיצאתי.
״התערבתם עליי אה?״ שאלתי בחיוך. ״ואחרי זה מתפלאים למה ילדים גומרים הומלסים ליד קזינו, בושה״ מלמלתי, הם צחקו ויצאתי מהבית.

״בוקר טוב מנשה״ אמרתי לשומר בחיוך.
״הופה, ברוך הבא לבית ספר בחור״ הוא אמר.
״ברוך הנמצא״ אמרתי וזרקתי את הקיסם שהיה לי בפה, והתקדמתי לאיפה שחברים שלי יושבים. מפתיע שאני זוכר.
״חיים שלי!!״ שמעתי את נופר צורחת מהפינה שלנו. חייכתי והתקדמתי אל כולם.
״תתעדו את זה, איתי פלח בבית ספר!״ שרף אמר בחיוך.
״אז מה, ככה זה נראה״ אמרתי בחיוך וכולם צחקו.
״בא לך סיור?״ נופר שאלה.
״איתך? לא״ מלמלתי. היא הסתכלה עליי בעצבנות.
״צוחק איתך אהבה שלי״ אמרתי ונישקתי את המצח שלה, והצמדתי אותה אליי.
״בוקר טוב״ אמרתי לשיר וגיא.
״עפתי לכיתה״ היא אמרה ונעמדה.
״כשבחור אומר לך בוקר טוב מחזירים בוקר טוב״ אמרתי, מתרחק קצת מנופר, רואה שזה עושה לה לא טוב.
״רואים שאת אשכנזייה״ מלמלתי.
״כיף שחזרת״ היא מלמלה והלכה משם. הסתכלתי עליה הולכת.
״מה יש לה?״ שאלתי, לא מצליח להוזיז את העיניים מהתחת שלה.
״עזוב, קח סיגריה״ ניב אמר לי. התיישבתי ולקחתי את הסיגרייה מהיד שלו. לא מצליח להבין בנות.

״מה אתם עושים מחוץ לשיעור?!״ נעמי המנהלת באה בעצבנות לכיוון שלנו.
״מה עם ׳שמחה לראות אותך איתי? מה שלומך? וואו אתה אפילו יותר מושך מפעם׳..״ אמרתי בחיוך.
״עדיין חוצפן״ היא קטעה אותי.
״ילדים, תחזרו ללימודים״ היא אמרה לשאר.
״מדברים בחרוזים?״ שאלתי.
״אל תגזים״ ניב שיתף איתי פעולה.
״רוצים אגוז..״
״לכיתה, עכשיו!״ היא צעקה.
״לא צריך להרים את הטונים יקירה״ גיא אמר ונעמד. הסתכלתי על ההצגה בחיוך. אני צריך לבוא לפה יותר.
״תשאירו אותי עם אדון פלח בבקשה״ היא אמרה, וכולם הלכו. הסתכלתי עליה, מוציא את העשן מהפה שלי.
״קום״ היא אמרה ושילבה ידיים. קמתי.
״תכבה את זה״ היא אמרה והצביעה על הסיגרייה שלי.
״ואני שקלתי להציע לך אחת..״ מלמלתי בחיוך וכיביתי את הסיגרייה. הסתכלתי עליה. עוד שלוש שניות מתחיל נאום ׳יש לך כל כך הרבה פוטנציאל מבוזבז׳.
״איתי, למה אתה מתנהג ככה?״ היא שאלה. לא צפוי בכלל
״איך ככה?״ שאלתי.
״בזלזול, ברוע. אתה יכול להיות ילד מצטיין. אתה יודע את זה״ היא אמרה. הנהנתי, רגיל לשמוע את זה.
״אני מאמינה בך״ אמרנו ביחד. חייכתי.
״זה לא מצחיק״ היא אמרה. נאנחתי.
״מה את רוצה נעמי?״ שאלתי.
״שתקרא לי המנהלת, שתיכנס לכיתה, שתוציא ציונים טובים ותבנה לך עתיד טוב יותר״ היא אמרה.
״אוקיי״ אמרתי. אותה תשובה כל פעם.
״לך לכיתה״ היא אמרה. הסתכלתי עליה.
תפסיק לאכזב את המשפחה שלך מטומטם, כנס לכיתה.
״הולך״ מלמלתי, והתקדמתי לתוך הבית ספר.

מנקודת המבט של אלינור-
״עד מתי תמשיכי לסנן אותו?״ אופיר שאלה אותי בחוסר כוחות. נשענתי על הקיר שמאחוריי, והנחתי את רגליי על הכיסא שלידי. היתרון היחיד בלשבת לבד זה החופש לישון בשיעור אזרחות.
״אני לא מסננת אותו, אתמול לא היה לי כוח לדבר פשוט..״
״הוא מאוהב בך בטירוף, איך את לא רואה את זה?״ היא שאלה.
״אופיר, מספיק עם זה! תעברי מקום!״ רונית, המורה לגיאוגרפיה, אמרה בעצבנות.
״ביקשתי ממנה עט!״ אופיר אמרה.
״שבי פה״ היא אמרה והצביעה על הפינה הקדמית שליד החלון.
״מורה זונה״ אופיר מלמלה וקמה עם הדברים שלה. חייכתי והרכנתי את הראש.
״פלח!״ שמעתי פתאום קריאות. הרמתי את הראש, וראיתי את ההוא שהכי קרוב ללגור בכלא שש עומד ומחייך לכיתה.
״איתי, נחמד לראותך״ רונית אמרה בחיוך. איתי, נכון.
״גם אותך רונית״ הוא אמר בחיוך.
״אתה באת ללמוד?״ היא שאלה. גיחכתי. זאת שאלה מאוד מוזרה לשאול תלמיד שנמצא בבית ספר.
״באתי לשבת ליד מזגן, זאת התחלה״ הוא אמר.
״זה גם משהו״ היא אמרה בחיוך וצחקה.
״איפה אני אמור..״
״שב ליד אלינור״ היא אמרה.
״סליחה?!״ פלטתי. הוא הסתכל עליי. כולם שתקו. אמרתי את זה בקול?
״יש בעיה אלינור?״ רונית שאלה. בלעתי רוק.
״לא״ עניתי.
״מצוין. גש.״ היא אמרה בעצבנות. איתי התקדם לכיווני. בבקשה שהשהות שלו בבית ספר זה ביקור מקסימום דו שנתי.
הוא התיישב. כמעט נחנקתי מכמות הדאורדוראנט והבושם שהוא שם, כאילו הוא סניף של סופר פארם.
״יש לך ציוד איתי?״ רונית שאלה.
״בטח״ הוא אמר. היא הנהנה והתחילה לכתוב על הלוח. ראיתי את היד שלו מונחת לידי כלפי מעלה.
״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות, מוציאה עט מהקלמר.
״דף״ הוא אמר.
״חשבתי שיש לך ציוד״ סיננתי לעברו.
״יש, בבית״ הוא אמר, היד שלו עדיין מונחת ליד המחברת שלי. נאנחתי וקרעתי לו דף. היד שלו עברה לקלמר שלי.
״מה אתה חושב שאתה עושה?״ שאלתי בעצבנות ולקחתי את הקלמר מהיד שלו.
״צריך עט בשביל לכתוב משהו לא?״ הוא שאל .
״גם עט אין לך?״ שאלתי בחוסר כוחות.
״די עם הקמצנות האשכנזית הזאת, תביאי עט״ הוא אמר.
״חשבתי שתימנים הם קמצנים״ מלמלתי.
״מה?״
״כלום, קח״ אמרתי והנחתי בידו את העט שלי. הוא הסתכל עליי
״יפה מאוד״ הוא אמר והתחיל לכתוב על הדף. ברוך שפטרנו.
״יש לך סלו..״
״אולי די?״ התעצבנתי והסתכלתי עליו.
״תירגעי, אשכנזייה״ הוא מלמל.
״אשכנזים, יש למישהו סלוטייפ?״ הוא צעק. נשענתי אחורה, מחכה כבר שהשיעור הזה ייגמר.
״מלכה שלי״ הוא אמר למאיה וקם מהשולחן. הסתכלתי עליו הולך קדימה, לשולחן הראשון בפינה הקדמית, ומדביק בלי שרונית שמה לב את הדף שנתתי לו על תיק של בר, ילד מהכיתה. בחנתי את מה שרשום. ׳מוצץ׳. כל הכיתה צחקה בשקט, והוא חזר לשבת לידי.
״גם החוש הומור שלך אשכנזי״ הוא מלמל.
״כי זה לא מצחיק״ אמרתי ונעמדתי. הלכתי לתיק של בר, הורדתי את הדף, מעכתי אותו וזרקתי לפח. אני לא רוצה להיות קשורה לדברים כאלה. חזרתי למקום שלי, ואז היה צלצול. איתי קם וברח מהשיעור. גלגלתי עיניים ואספתי את הציוד שלי לתוך התיק.
למה להרוס לי את השנה וחצי האחרונות שלי בלימודים?