התגלות הקסם | פרק 12

" מה- מי את?" שאלתי מבוהל.
" קוראים לי מרינה." ענתה בחיוך. שמעתי את שיי ומירה מתקרבים אלי מאחור, ומירה עזרה לי לקום. " אני ממש מצטערת שהבהלתי אותך." הוסיפה. " אני פשוט שמתי לב שיש עוד יצורי קסם כאן בסביבה, ורציתי לראות מי אלה."
" א- אני טנא." הצגתי את עצמי. " מכשף."
" זהו כבוד בשבילי לפגוש במכשף אמיתי!" אמרה בהתפעלות.
" אני שיי. שאמן." הוא הביט במירה מבט חטוף וחייך אליה. והיא חייכה אליו בחזרה.
מרינה הביטה במירה וחיכתה שתציג את עצמה.
" מירה." אמרה. " ו-טוב, אני, אמ, בת אדם רגילה."
" הא." מרינה התאכזבה מעט.
" מה אתם עושים כאן? מעולם לא ראיתי אתכם בעבר." שאלה בסקרנות.
" עצרנו כאן לרגע." עניתי.
" אנחנו במשימה." הוסיפה מירה בגאווה.
" איזו מין סוג של משימה?" שאלה מרינה.
" להציל את יצורי הקסם מהחורבן שהגיע עלינו." השיב שיי. " ואנחנו נעשה כל שביכולתנו בשביל לעצור את קלאוס פאוור!"
" פאוור, אמרת?" היא קפצה כששמעה את השם שלו.
" כן." עניתי.
" בבקשה," ביקשה. " עשו זאת כמה שיותר מהר."
" למה?" שאלה מירה.
" לפני כמה שעות הגיעו לכאן אנשים. הם חטפו את רוב אנשי-הדג מהאגם שלנו, וגם את אח שלי, אושן." הסבירה בעצב.
" אוי לא!" אמרה מירה.
" אח שלי לא יכול לשרוד בלעדיי. הוא מאלה שלא מדברים. אני לא רוצה לדעת מה קורה לו ברגע זה."
" לא מדברים?" שאלתי.
" ישנם אנשי דגים שאינם מסוגלים לדבר. והם שווים בכמות שלהם לאלו שכן מסוגלים." ענה שיי. מרינה הנהנה לדבריו.
" אני חוששת שיקרה לו משהו. אנשי-דג עלולים למות אם יהיו מחוץ למים יותר משבעים ושתיים שעות." הסבירה. " תוכלו-"
" ברגע שנוכל, מרינה." עניתי בחיוך.
" תודה. אני מודה לכם." היא ממש קרנה מאושר. " זה לא מובן מאליו. הייתי עושה זאת בעצמי, אבל כמו שאמרתי, זה סיכון מאוד גדול בשבילי."
" את יכולה לסמוך עלינו." אמרה מירה.
" אני לא אעכב אתכם יותר ואתן לכם להמשיך במסע שלכם." אמרה מרינה, וקפצה חזרה למים ממקומה בסלטה הפוכה שהסתכמה בקפיצת ראש אל תוך האגם.
" וואו!" אמרתי. לאחר מכן הסתובבתי אל שניהם ועם ראשי סימנתי להם שהגיע הזמן שנמשיך בדרכנו.
עכשיו יש לנו עוד סיבה טובה לעשות את מה שאנחנו עושים- להציל את המשפחה והחברים של מרינה. ותוך כדי שהלכנו אני תהיתי בליבי כמה יצורים חיים בעולם הזה, וכמה סוגים יש, ואת מי נפגוש בדרך?
אנחנו מסתווים די טוב, חשבתי לעצמי, אם מלפני יום אף אחד לא ידע על קיומנו, ועכשיו כל העולם חושש מאיתנו.