'תגידי מי יכול לאהוב אותך יותר' פרק 4

נ.מ לינור
חזרתי מלורין ב1:30 בערך,קיוויתי שכולם ישנו שאני יחזור אבל טעיתי
אמא ישבה בסלון עם אביאל ואלירן,שלושתם ישבו בשקט והסתכלו עליי.
"טוב נו מה?" התעצבנתי
"איפה היית?" אמא שאלה בדאגה
"אצל לורין" נאנחתי ובאתי לעלות לחדר אבל היא קראה לי
"מה?" שאלתי והתיישבתי לידם
"שמעתי על הריב שלך עם אביאל" אמא אמרה והסתכלתי עליו
"אני לא מבינה למה את מאשימה אותו ה.." אמא התחילה לדבר אבל קטעתי אותה בעצבים
"אני לא מתכוונת לנהל את השיחה הזאת" אמרתי והלכתי לחדר.
אחריי כמה דקות אלירן נכנס לחדר ונשכב לידי על המיטה
"אל תאשימי אותו" הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט והסתכל עליי,
"כמו שאמרתי מקודם אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי
"לא היה לו קל,הוא היה בתקופה קשה" אמר,מנסה לרכך אותי
"אז פשוט קמים ועוזבים?" שאלתי עם דמעות בעיניים
"את יודעת שהוא אוהב אותך" אמר וסובב אותי אליו,מלטף את שיערי
"קשה לי,קשה לי לסלוח לו,הוא פשוט עזב אותי" אמרתי בבכי
"אל תבכי" מלמל וחיבק אותי בחוזקה,
"מתאים לך להיות רגיש" אמרתי בחיוך קטן
"יש גבול,מפה עד לרגיש יש עוד הרבה כפרה" אמר וצחק,
"הנה חזרת לעצמך" אמרתי ודחפתי אותו קצת
"לילה טוב" אמר וקם מהמיטה,יוצא מהחדר.
"לילה" מלמלתי לעצמי ונרדמתי.
"בוקר טוב" שמעתי את לורין והתעוררתי באיטיות
"קומי אנחנו נאחר בגללך" היא אמרה והקימה אותי מהמיטה,
עשיתי את כל האירגוני בוקר וירדתי למטה,כולם ישבו בשולחן כולל אביאל.
"תראו מי החליטה להתעורר" סער אמר בהתגרות
"תראו מי החליט להיות מצחיק" החזרתי באותו טון והוא הסתכל עליי במבט עצבני,
"את מדברת יותר מהגובה שלך כפרה" אמר בעצבים,גלגלתי עיניים והתיישבתי בשולחן
"תביא את החלב" אמרתי לסער באדישות
"אני נראה לך משרת?קחי לבד" אמר,
"תמות" סיננתי ולקחתי את החלב
"היה קשה?" שאל בחיוך מעצבן
"תסתום את הפה שלך" אמרתי בעצבים
"תסתמו שניכם" אלירן צעק,איזה פתיל קצר יש לו זה.
"אני הולכת ברגל" אמרתי
"למה?" אלירן שאל והסתכלתי על סער שהיה בפלאפון,בא לי לתלות אותו.
"כי אני רוצה ללכת ברגל" אמרתי בקרירות
"אני יבוא איתך" לורין אמרה ולקחה את התיק שלה.