לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 17

עם ערן קבעתי גם לערב של אותו יום. את ארוחת הבוקר המאוחרת שלנו העברנו כשאני אוכלת שקשוקה והוא רק שותה קפה עם עוגה, אני פשוט הייתי רעבה כל כך שהבטן לא יכלה לתת לי לעבור את היום בלי לקנות לעצמי אוכל נורמלי. אחרי המפגש הזה ביקשתי ממנו שיגיע גם היום בערב, כי אני יודעת שהוא צריך לחזור לעבודה כדי להמשיך להתעסק בסלב שהיה אתמול במשחק ולהכין את הכתבה, ולי עוד יש כמה סידורים אבל ערב פנוי. אנחנו צריכים לנצל את הימים הפנויים שיש לי.
"הכל כאן" אמרתי כשנכנסתי לחדרו של ג'ו בסביבות שעה ארבע. השעון שלו היה אצלי, כמו גם שאר הדברים שהוא ביקש ממני להביא. חייכתי אליו ואמרתי לו תודה על היום הנהדר שהוא העניק לי, והגשתי לו גם את החתימה על המסמך למערכת עיתון 'דרור'.
"שמעתי מהפקידה שאת יוצאת עם אחד העיתונאים שם" הוא אמר לי. רכילויות כאלה מתפשטות עד הבוס הגדול.. זה הפתיע אותי, זה לא קורה בדרך כלל.
"זה בעייתי?" שאלתי אותו לא מבינה.
"אני מספיק סומך עלייך מבחינת הסודיות" הוא אמר לי מחויך, "פשוט הפתיע אותי שאת מצאת זמן לזה. את יודעת, מהשיחות שאני ואת היינו מנהלים בהשקות לא מעניינות" הוא צחק, "למדתי עלייך שאין לך זמן לנהל מערכת יחסים תוך כדי עבודה כל כך עמוסה כמו זו, ואת משקיעה בעבודה הזו המון כך שזה גוזל ממך את מירב הזמן. לשמוע את זה דווקא מאוד שימח אותי".
"זה ממש נחמד מצידך" אמרתי בחיוך, "תודה".
בהגיעו של הערב הכנתי בדירה הקטנה והצנועה פסטה ברוטב עגבניות, לצד לחם שהכנתי, וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת להכין. ידעתי שאני מרגישה טוב עם ערן, שהגענו לפלוס מינוס דייט שלישי או רביעי וטוב לי איתו, ואני מרגישה גם מחוברת אליו. מעבר לזה הרגשתי שיותר מפעמים קודמות, הבשלות הגיעה מהר, ואני כן בפגישות שלנו מרגישה שחסרה לי האינטימיות שיכולה להגיע מעצם הגדרתנו יוצאים. אני מרגישה שאני כן מוכנה לקחת את הקשר הזה עוד צעד אחד קדימה.
כשהוא הגיע, ואחרי שהתיישבנו לאכול, התיישבנו בסלון עם שתי כוסות היין האדום והסתכלנו אחד על השנייה. הוא סיפר לי עוד קצת על מה שעבר עליו היום, ואחרי שהוא הניח את הכוס על השולחן הוא חזר להסתכל עליי וללטף לי את הזרוע. הסתכלתי עליו מחויכת כשהוא מתקרב אליי ומנשק לשפתיי, נשיקה חושנית ואוהבת, אמיתית. הצמדתי אותו אליי והצמדתי את גופי אליו, מרגישה איתו בנוח.
"אתה רוצה ללכת לחדר השינה?" שאלתי אותו בלחישה קלה, מפחדת מהדחייה שתמיד יכולה להגיע, אבל הרגשתי שהוא ממגנט אותי אליו, שאני חייבת אותו קרוב אליי בלילה הזה.
"כן" הוא אמר לי בלחישה קלה ומצמררת, ורק להבין שאני לא מקבלת דחייה, שזה באמת קורה ושאני בעצמי מרגישה שזה נכון, זה נתן לי המון. קמנו צועדים בשקט יד ביד לכיוון חדר השינה שהיה ממש קרוב אלינו. נשכבתי על המיטה והוא עלה מעליי, מנשק לשפתיי, מערפל אותי, גורם לי להרגיש טוב. כבר המון זמן לא הרגשתי טוב במערכת יחסים עם בנאדם, כבר המון זמן לא הייתה לי מערכת יחסים עם בנאדם. הוא תפס בחולצתי והרים אותה מעל ראשי, כך שנשארתי חשופה מולו עם החזייה השחורה שאני כל כך אוהבת. לא התחרטתי על כלום. בפעמים אחרות הייתי מתחרטת כמה וכמה פעמים, לפני או אחרי, אבל עכשיו הרגשתי שזה יותר מידי נכון. קמתי קצת אליו ותפסתי בחולצתו. הורדתי אותה במהירות ואז פתחתי את הכפתור שבראשית מכנסיו. לאט לאט כל החלקים הוסרו מגופנו.
גופו הפנט אותי, ומעשיו גרמו לי להרגיש טוב, סיפוק שכבר הרבה זמן לא הרגשתי וששום דבר אחר לא נתן לי. הרגשתי שיש בינינו חיבור בלי מילים, חיבור אינטימי מטורף, שטוב לי איתו, שזה נכון איתו ושזה לא מרתיע אותי. היו פעמים שהייתי מפחדת מכל זה, שהייתי מפחדת לחשוף את הגוף שלי והייתי מפחדת מהמעשה עצמו, מהאינטימיות ומהקשר הזה שנוצר תוך כדי. אחרי הסקס אין דרך חזרה. לפעמים הייתי משתפנת ולא הייתי נותנת לעצמי את הפן הפיזי, כי הייתי מפחדת שרק אחריו ידחו אותי, אולי אני לא מספיק טובה. בדברים האלה הביטחון העצמי שלי קרוב מאוד לרצפה. תמיד היה לי את הפחד שיזרקו אותי ישר אחרי שהם יספקו את היצר המיני, ותמיד הייתי חושבת שאני לא אגרום להם להרגיש טוב. דברים שגרמו לי להרגיש טוב היו בעבר אפילו רק נשיקות עדינות, או חיבוקים אוהבים, או התכרבלויות. לא הייתי צריכה יותר מזה, גם לא היה לי זמן. הזמן שיחק תמיד תפקיד מרכזי מאז הבנתי שאני רוצה לעסוק במשהו כל כך משמעותי, במשהו שיגזול לי הרבה זמן בחיים. עכשיו אני לוקחת את עצמי בידיים, נותנת לרגשות הרבה יותר ביטוי, והולכת ביחד עם בנאדם שאני מתחילה יותר מרק לחבב.
"בר" הוא אמר לי כששנינו נשכבנו עם הגב על המיטה, נושמים נשימות עמוקות.
"מה?" שאלתי והסתכלתי עליו. פניו היו יפים באור הקטן שהשארתי בחדר, בחושך הלילה שהיה מבחוץ מבעד לוילונות.
"נורא טוב לי איתך" הוא אמר לי. הרגשתי את קצב הלב שלי מתחיל לדפוק מהר שוב בחזרה, בלי שאני עושה פעולה פיזית שממריצה אותו. כשאנשים מחליטים לומר לי את הדברים האלה, בכנות אמיתית שאני מרגישה בקול שלהם, זה גורם לי להתרגש יותר מכל דבר אחר.
"גם לי, אני ממש מאושרת" אמרתי לו.
"את מרשה לי להשתמש בקיטשיות של כיתה ו'?" הוא שאל אותי. הרמתי את ראשי אליו בחיוך. הנהנתי אליו חצי לא מבינה. "האם תרצי להיות חברה שלי?" הוא שאל אותי בחיוך מתוק. חייכתי אליו חיוך חושף שיניים והתקרבתי אליו לנשיקה ארוכה ואוהבת, כשהוא מחזיק בעורף שלי ומקרב אותי אליו.
"אל תלך הלילה" אמרתי לו כששני המצחים שלנו עדיין קרובים אחד לשני.
"אל תדאגי, לא חשבתי שאלך".