החיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שפגשתי אותך פרק 11

נקודת מבט ליאור
"טוב אחי שניכנס?" שאלתי את מתן בזמן ששנינו עמדנו ליד הדלת של הכיתה.
"אחריך" אמר מתן.
הנחתי את היד שלי על הידית של דלת הכיתה ופתחתי אותה ואז החלו לעוף לכיווני ערימת דפים
"נו מה זה עכשיו" מלמלתי בכעס.
"נו באמת אתה לא מתסכל לאן שאתה הולך" שמעתי קול מתוק של בת,אבל לא ראיתי את הפנים שלה כי היא בדיוק התכופפה לאסוף את הדפים שהתפזרו.
"תראו מי החליטו לכבד אותנו בנוכחותם ולהגיע לשיעור חצי שעה אחרי תחילת הלימודים" אמרה המורה והדגישה את המילים 'חצי שעה אחרי תחילת הלימודים'.
"היה משעמם בחוץ אז החלטנו להיכנס לכיתה בכל זאת בכיתה יש מזגן ודווקא מתאים לי להשלים כמה שעות שינה לא ככה מתן?" עניתי למורה בהתחכמות.
לא חיכינו לתשובה ומתן ואני נכנסנו לכיתה והתיישבנו בשולחן שהיה בסוף הכיתה.
"אני לא זוכרת שביקשתם רשות להיכנס" אמרה המורה.
"טיצ'ר אפשר להיכנס?" שאלתי ועשיתי פאפי פייס.
"אדון אלקיים טוב שנזכרת לבקש אישור אחרי שכבר נכנסתם לכיתה" אמרה המורה ופניה התחילו להאדים מכעס.
"טוב נו את יודעת מה אומרים עדיף מאוחר מאשר אף פעם" אמרתי וחייכתי חיוך ממזרי.
המורה שתקה מתאפקת שלא להתפוצץ למרות שידעתי שזה יקרה בעוד רגע.
"טוב נו אולי עוד אפשר להציל את העתיד של שניכם" אמרה המורה לאחר כמה דקות של שתיקה, ושלחה אלינו מבט מרחם.
השיעור המשיך אני ומתן החלטנו לתת למורה כמה דקות של נחת, הוצאנו ספרים ומחברות והתחלנו ללמוד כמו ילדים טובים אבל כבר התחלנו לתכנן את השלב הבא בתוכנית 'עצבן את המורה'.
"כולם לפתוח את הספרים בעמוד 35" אמרה המורה.
פתחנו את הספרים והמורה התחילה לקרוא את מה שהיה כתוב בספר.
"פסט.." קראתי למתן.
"אה אחי?" הוא שאל.
"מוכן לשלב הבא?" שאלתי.
"אין יותר מוכן ממני" הוא ענה.
והינה שלב ב יוצא לדרך.
פתחתי את התיק שלי והוצאתי ממנו שקית גרעינים שחורים שמתי את השקית במרכז השולחן ומתן ואני התחלנו לפצח גרעינים.
ושמנו את הרגליים שלנו על השולחן.
והמורה ממשיכה לקרוא בספר.
"מוכן?" שאלתי את מתן.
מתן הנהן להסכמה.
התחלנו לזרוק גרעינים על הילדים החנונים של הכיתה אלה שאף אחד לא סובל.
ואז דלת הכיתה נפתחה והילדה החדשה נכנסה.
"המורה הינה הדפים החדשים" היא אמרה והתיישבה במקומה.
הקול שלה היה מוכר לי…

~פלאשבק~
~היום בבוקר~
"טוב אחי שניכנס?" שאלתי את מתן בזמן ששנינו עמדנו ליד הדלת של הכיתה.
"אחריך" אמר מתן.
הנחתי את היד שלי על הידית של דלת הכיתה ופתחתי אותה ואז החלו לעוף לכיווני ערימת דפים
"נו מה זה עכשיו" מלמלתי בכעס.
"נו באמת אתה לא מתסכל לאן שאתה הולך" שמעתי קול מתוק של בת,אבל לא ראיתי את הפנים שלה כי היא בדיוק התכופפה לאסוף את הדפים שהתפזרו.

וואלה נזכרתי מאיפה הקול שלה מוכר,זאת היא! זאת שנתקלתי בה בכניסה לכיתה.
בהיתי בה כמה רגעים. היא נראית טואוב! חשבתי לעצמי.
"מה אחי במה אתה בוהה?" שאל מתן והעיר אותי ממחשבות.
"סתם בכלום, מוכן לשלב ב?" שאלתי בשביל להעביר נושא.
"מוכן!" מתן אמר.
אני ומתן המשכנו לפצח את הגרעינים והשיעור המשיך…
הכל עובד לפני התוכנית.
"אז מי יכול להגיד לי באיזה אמצעי אומנותי השתמש המשורר בשיר?" שאלה המורה בזמן שהיא מסתובבת בכיתה בין התלמידים.
"אהמ..אדון מרציאנו ואדון אלקיים אני מניחה שקליפות הגרעינים שמושלכות על הרצפה שייכות לכם?" שאלה המורה.
"מה פתאום המורה אנחנו תלמידים טובים שלומדים" אמרתי.
"אוקיי, אז אולי תוכל לענות על השאלה ששאלתי?" אמרה המורה.
"בטח המורה!" אמרתי בבטחון.
"אז מה התשובה?" היא שאלה.
"שתיים?" שאלתי וחייכתי.
ואז החלו להישמע צחקוקים בכיתה ופניה של המורה החלו להאדים. והיה שקט בכיתה.

נקודת מבט של מתן
"ומה איתך אדון מרציאנו אולי אתה תענה לנו על השאלה?" שאלה המורה.
"בטח המורה בשמחה" אמרתי ושלחתי חיוך לליאור.
"אז מה התשובה?" שאלה המורה.
"את התשובה אני לא יודע אבל מה שאני כן יודע שממש יפה לך אדום" אמרתי.
ואז החלו להישמע צחקוקים בכיתה.
המורה עמדה ויד שמאל שלה התחילה לרעוד מעצבים והפנים שלה רק הפכו ליותר אדומות.
"אדון מרציאנו,ואדון אלקיים אתם יכולים לצאת מהכיתה" אמרה המורה ופתחה את דלת הכיתה ועמדה ליד הדלת וחיכה שנצא.
"לא..דווקא לי מתאים להישאר בכיתה נעים כאן יש מזגן מה איתך ליאור?" שאלתי והסתכלתי על ליאור.
"תאמת גם לי מתאים" ליאור אמר.
"אז אני מבינה שלא הייתי ברורה צאנו מהכיתה ע כ ש י ו !!!" אמרה המורה.
"טוב נו ממילא נהיה משעמם פה" אמרתי.
ואני וליאור יצאנו מהכיתה
"ואל תשכחו לסגור את הדלת אחריכם." אמרה המורה
וטרקתי את הדלת בחוזקה.
ליאור ואני התחלנו לצחוק.
"וואו זה היה כיף" אמר ליאור.
"מסכנה המורה זה רק טעימה ממה שהיא הולכת לעבור איתנו השנה" אמרתי.
"חח כן.." אמר ליאור
הסתכלתי בשעון בפלאפון שלי וראיתי שנשארו עוד 20 דקות עד להפסקה.
"אז מה אחי מתאים לך הפסקה מוקדמת?" שאלתי את ליאור.
"מתאים אחי.." אמר ליאור.
ואז הלכנו למחששה.
ודווקא שהתחלתי להרגיש שהיום רק הולך ומשתפר שיחת טלפון אחת שינתה את הכל