קאמבק- עונה 2- פרק 4-

פרק 4-
מנקודת המבט של אמבר-
״נו, אתם בסדר?״ איבון שאלה אותי כשדיברנו בלילה.
״בסדר זה מושג יחסי שלא משקף שום דבר״ אמרתי, נזכרת בקורס פסיכולוגיה שהתחלתי היום בבוקר.
״מתחכמת מציקה״ היא מלמלה. צחקתי ויצאתי מהחדר, מתלבטת אם לצאת לשבת בים או לאכול גלידה.
״אני בסדר, הוא בסדר, נייתן בסדר, אני חושבת שהכל בסדר״ אמרתי.
״או, מעולה״ היא אמרה.
״איך בייל?״ שאלתי בחיוך. לים. יצאתי מהבית של זטא והלכתי לכיוון החוף.
״יש שיפור, הגיע סטודנט חדש. וואו.״ היא אמרה.
״קפצי עליו״ צחקתי.
״בהזדמנות הראשונה שתהיה לי״ היא מלמלה במהירות. חייכתי.
״את גם צריכה למצוא משהו חדש. אני מקווה מאוד שליאם לא היה משהו רציני..״
״ליאם לא היה כלום, אנחנו ידידים. וחוץ מזה.. אין לי כל כך חשק לדרמות של בחורים. בא לי את הלבד הזה״ אמרתי, רואה משהו מוזר על החוף.
״עוד חמש דקות תראי בחור שיסובב לך את החיים, מתערבות?״ היא אמרה. לא התרכזתי. זה בחור.
״את אלוהים?״ שאלתי.
״ככה אומרים. נו די את לא רצינית, יש בחור חתיך מולך?״ היא שאלה.
״אני אחזור אלייך אחר כך״ אמרתי וניתקתי את השיחה. הוא מתאמן באומנות לחימה. קראתי על זה, זה עוזר לפירוק מתח. הסתכלתי עליו מכה שק איגרוף מוזר ומפיל אותו על הרצפה בקלות. הוא קלט אותי. שיט.
הוא הסתכל עליי. להתקדם או לא להתקדם? לא להתקדם.
חייכתי אליו בנימוס והלכתי משם.

מנקודת המבט של שרלוט-
״ברוכה הבאה לבטא״ בחורה בלונדינית אמרה לי כשנכנסתי לבית הנחמד הזה. הוא יפה, הוא מזכיר לי את הבית חוף האהוב עליי. חייכתי אליה, ועליתי אחריה לאחד החדרים.
״אני עם עוד בנות בחדר?״ שאלתי אותה כשראיתי שלוש מיטות. היא הסתכלה עליי.
״כן״ היא גיחכה. לא נורא, תמיד יש פעם ראשונה.
״יש״ אמרתי, מנסה לא לגרום לזה להיראות חשוד מדי. היא חייכה.
״הן מתוקות ממש, את תהני מכל רגע. אני חייבת לעוף, תסתדרי עם פריקת המזוודה והכל?״ היא שאלה והתקדמה החוצה.
״כן בטח״ אמרתי והנהנתי.
״מעולה!״ היא אמרה וסגרה את הדלת. הפלאפון שלי צלצל. הפלאפון המזויף כמובן, את הפלאפון האמיתי השומרי ראש של אבא לא הסכימו לתת לי להחזיק במקום כזה.
״היי די״ אמרתי בחיוך כשראיתי ׳דילן הנודניק׳ על המסך.
״נכנסת בלי שיזהו אותך או ישאלו שאלות?״ הוא שאל.
״כן. המשימה הושלמה״ צחקתי.
״אוקיי, אני נמצא שני בתים שמאלה מאיפה שאת. בטא. כל דבר הכי קטן, תלחצי על הכפתור הקטן על הצמיד ואני מתייצב לידך״ הוא אמר. גלגלתי עיניים.
״בסדר, בסדר״ מלמלתי.
״אל תזלזלי בזה שר, אבא שלך סומך עליי והדבר האחרון שאני צריך זה כעס ממנו״ הוא אמר.
״אוקיי״ אמרתי והתיישבתי על המיטה.
״טוב אני לא אפריע לך, תהני״ הוא אמר.
״אני אהנה״ אמרתי בחיוך וניתקתי.
״היי״ שמעתי קול מהכניסה. הסתכלתי הצידה.
״היי״ אמרתי בחיוך ונעמדתי. בחורה ג׳ינג׳ית עם שמלה ורודה הסתכלה עליי.
״ואת?״ היא שאלה.
״שרלוט.. שרלוט דונז״ המצאתי ברגע האחרון שם משפחה. אם היא הייתה שומעת דווינזי היא הייתה עולה על זה מהר.
״ביילי, כולם קוראים לי ביי״ היא אמרה בחיוך והתקדה לארון. הסתכלתי עליה.
״את גם הצטרפת השנה?״ שאלתי. היא הסתכלה עליי.
״שנה שלישית שלי״ היא אמרה והמשיכה לחפש משהו בארון.
״אז את וותיקה״
״יש יותר״ היא אמרה והוציאה איזה תליון מכיס של מכנס.
״אני זזה לשיעור, מה את לומדת?״ היא שאלה.
״מדעי הסוציאליזם״ אמרתי. היא חייכה.
״אחות״ היא אמרה בחיוך וסימנה לי לבוא. חייכתי והלכתי אחריה.

מנקודת המבט של דניאל-
״דניאל, הבחור החדש למטה, טוס״ גייב אמר לי כשישבתי במרפסת שבניתי לי מחוץ לחדר ועישנתי.
״שנייה״ מלמלתי, כיביתי את הסיגרייה וירדתי למטה.
״ברוך הבא גבר״ אמרתי בחיוך לבחור שלא הכרתי, אז כנראה שהוא החדש ולחצתי לו את היד.
״ברוך הנמצא״ הוא אמר בחיוך והסתכל לצדדים.
״הזונות באות רק בלילה״ קרצתי לו. הוא צחק.
״אה, תודה שהבהרת לי את העניין אחי״ הוא גיחך בציניות.
״בשביל זה אני פה״ אמרתי בחיוך.
״דניאל, כן?״ הוא אמר.
״אני חושב שכן, אני פשוט רוב הזמן שיכור או מסומם אז באמת אי אפשר לדעת בלי להסתכל בתעודת זהות״ אמרתי ברצינות ואז חייכתי.
״ולך אחי?״ שאלתי.
״דילן״ הוא אמר. הנהנתי.
״ברוך הבא דילן״ אמרתי ונתתי לו בקבוק בירה. הוא חייך ושתה בשלוק הכל. הסתכלתי עליו. הנשמה התאומה שלי?

מנקודת המבט של שאנון-
דפקתי בדלת של המנהל בעצבנות.
״כנסי שאנון״ הוא פתח לי את הדלת.
״צהריים טובים, מר ברוק״ אמרתי והתיישבתי באחד הכיסאות שליד השולחן שלו . הוא התיישב.
״לצערי, שוב שמעתי שמשטרה הגיעה לבית של האחווה שלך. זאת הייתה הפעם השלישית שזה קורה, ואני נאלץ להוריד אותך מהיותך המנהיגה..״
״סליחה??״ קטעתי אותו בעצבנות.
״זה הפיתרון היחידי שאני רואה..״
״אז אתה לא רואה טוב״ אמרתי בעצבנות.
״שאנון, שמרי על הפה״ הוא אמר בעצבנות. נשענתי קדימה.
״אני מבטיחה שלא יקרה דבר כזה שוב..״
״אני לא יכול להבליג על זה גברתי, פעם הבאה המשטרה תחל באסירתך..״
״בבקשה, אני לא רואה את החיים שלי בלי דלתא״ התחננתי. הוא הסתכל עליי.
״אבא..״ שמעתי קול מאחוריי כשהדלת נפתחה. הסתובבתי. הבחור ששיחרר אותי מהשוטר.
הסתכלתי על המנהל. וחזרתי אל הבחור.
״אבא?!״ הרמתי את הקול בתדהמה.
״בן זונה, אתה הלשנת על המשטרה? ״ התעצבנתי ונעמדתי.
״שאנון, מה זה הדיבור הזה?!״ המנהל צעק.
״על מה את מדברת?״ הבחור שאל. השתתקתי והסתכלתי על המנהל.
״ברשותך אדון ברוק, אני אלך לארוז את הדברים שלי בגלל הבן שלך״ אמרתי בעצבנות והתקדמתי החוצה.
״שאנון, עצרי״ המנהל אמר. נעצרתי והסתובבתי, משלבת ידיים.
״כן?״ שאלתי בעצבנות והסתכלתי על הבן שלו.
״קייל, זוכר מה שדיברנו היום בבוקר?״ הוא שאל את הבן שלו.
״כן״ הבחור מלמל וגירד בראש שלו.
״אתה מוכן?״ הוא שאל.
״אני יכולה ללכת?״ שאלתי בעצבנות. המנהל הסתכל עליי.
״את יכולה להמשיך להיות המנהיגה של דלתא..״
״מעולה!״ עצרתי אותו בחיוך והתקדמתי לחבק אותו.
״אבל קייל קצין המבחן שלך״ הוא הוסיף. נעצרתי.
״קצין מבחן של מה? של לבדוק אם יש שקט?״ גיחכתי.
״לא לא, קצין מבחן אישי שלך. פעם הבאה שקורה משהו, זה עובר לתיק האישי שלך, את באחריות עצמך מול המשטרה ואת לא תמשיכי אצלנו בקולג׳״ הוא אמר. אני לא מאמינה.
״לא ייאמן״ מלמלתי ועפתי משם.