אהבה בסימן שאלה פרק 9

בלי לחשוב פעמיים בלי לחשוב על מי יכול להתקשר ומה יהיה לו לומר פשוט עניתי.
אני: "הלו.."
בן: "אמ.. אליה?"
אני: "כן… מי זה?"
בן: "זה בן.."
הייתי המומה! מבלי ששמתי לב, אף אחד לא אמר מילה זמן ממושך ובן מחכה לתגובה ממני.
בן: "הלו??"
אני: בן?? היי, מה קורה?" "מאיפה של לך את המספר שלי?"
בן: "היי, הכל בסדר, וכן זה היה קצת מסובך להשיג את המספר שלך אבל השגתי אותו בסופו של דבר" "תגידי?…"
אני: "כן…."
בן: "יש מצב שאת נפגשת איתי עוד מעט… אני צריך לדבר איתך… אל תדאגי אני מבטיח לא לחפור לך כמו פעם שעברה! חחח"
אני: "כן! ברור!" "כל עוד זה נגמר כמו פעם שעברה! חח"
וישר סתמתי לעצמי את הפה עם היד! לא האמנתי שאמרתי דבר כזה! מה עובר עלי?!?! ממתי אני פלרטטנית כזאת??!
בן: "אהמ….. כן ברור… אז ניפגש עוד שעה ככה בפארק.."
אני "כן ברור! אני יהיה שם"
בן: "אני מקווה…"
אני: "ביי"
הוא: "ביי"
אווווו 3> 3> 3> הוא מקווה! איזה מקסים הוא!!! הייתי כל כך מוקסמת באותו הרגע שאפילו לא אכלתי תסכולים על עצמי על אותה הפליטה הזו שאין לי מושג מאיפה היא באה…..
טוב אז אני מניחה שהדילמה שלי נפטרה ואני ידבר קודם עם בן על מה שקרה ויראה מה נקסט.
יצאתי מהחדר והעמדתי פנים כאילו אני כבר לא רוצה למות מרוב בושה בעקבות מה שקרה מוקדם יותר באותו היום ואמרתי לאבא ואמא שעוד היו בסלון: "אני יוצאת לפארק אני כבר חוזרת."
אמא: "אה!"
אמא התרוממה מהספה לפני שיצאתי מהדלת
אמא: "כל עוד את הולכת תעברי שנייה בקיוסק שם לפני שהוא סוגר אני צריכה קפה"
והיא דחפה לי שטר של 50 ליד…
אני: "אוקיי" "אני כבר חוזרת"