למה?
"שלום, מה את רוצה להזמין?" אני זוכרת שהמוכר שאל אותי.
"חצי עוף, לחלק לשניים", עניתי. "אה, וגם סלק." הסטתי את מבטי בעודו חותך את העוף, כמובן שהעוף לא היה בשבילי, איני אוכלת עופות. הוא היה בשביל אחי ואמי, שהבטחתי לה פעם שאמשיך לקנות להם עופות, גם אם אפסיק לאכול אותם. התקרבי אל הקיר ונתתי לאדם שמאחורי את המקום. כשהבטתי עליו במבט ראשון וקצר הוא נראה נחמד, שיערו היה אפור ופניו היו חרושות קמטים, הוא הזכיר לי מעט דוד אחד מצד אמי, הוא נראה אדם חביב.
"כרגיל, אתה יודע." הוא אמר למוכר, שחייך.
כרגע כל השאר קצת מעורפל במוחי, כאילו נפלתי, קיבלתי מכה בראש או פשוט, התשובה ההגיונית ביותר – כאילו אני מדחיקה את זה.
אני לא זוכרת את מילותיו של האדם במדויק, אני זוכרת שלא שמעתי אותו לגמרי ושהוא המשיך לדבר… עלי.
"את מאד יפה, מאד יפה…" הוא אמר משהו בסגנון הזה. התכווצתי קצת.
אז אני מניחה שלפתע הגיע משב רוח והחצאית שלי עפה מעט, מאחור. עמדתי עם הגב לקיר אך כמובן שהצמדתי אותה אל גופי.
"מה את מסתירה, אני בטוח שאת יפה גם מאחור." הוא בערך קרץ אלי. התחלחלתי, הוא המשיך לדבר, עלי, אך לא הקשבתי, מבטו העביר בי רעד, מבטו העביר בי בחילה.
מבטו גרם לי לרצות לרוץ ולא לעצור, אך מבטו גם השאיר אותי קפואה.
"הנה." המוכר הושיט לי את השקית שלי, למזל הרב. האדם המשיך להביט בי ואני הצמדתי את החצאית, הלא קצרה במיוחד, אל גופי והתחלתי להתקדם, ייתכן שבמהירות מעט מוגזמת, אל חנות אחרת.
ובכל צעד וצעד ליווה אותה המבט של האיש, שאפילו כשהביט עלי כך עדיין נראה חביב. התחלחלתי.
מעלי ריחפו המילים: "איכס", "מגעיל", "אוי", אבל המילה ששלטה על הכל הייתה, "למה?"
המילה הזאת נכתבה בגדול על השמיים התכולים, על העננים הלבנים, היא נכתבה בגופן כה גדול ובצבע כה אדום וכה בוהק. אני מופתעת שאנשים לא שמו לב אליה, וצילמו אותה.
ייתכן שהיא פשוט הלמה שלי, בשמיים התכולים והפרטיים שלי, ושאני שאלתי כנפיים, ממלאך או אולי משטן, וציירתי על השמיים התכולים שלי שאלה המכוונת לכל אותם האנשים, ותסמכו עלי, היו מספיק שעשו דברים גרועים יותר.
המילה הייתה: "ל מ ה." היא נכתבה באותיות אדומות ובוהקות.
זאת הייתה השאלה ששאלתי אותו ואותם, לא שאלה מסובכת מדי.
הייתי יכולה לשאול, במה זה עזר לכם? למה עשיתם את זה? האם זה גרם לכם להרגיש טוב?
אך כתבתי על השמיים התכולים שלי רק מילה אחת, פשוטה, שמסכמת את כל השאלות בתוכה.
למה?
תגובות (2)
אמא אני הייתי יוצאת החוצה ומתקשרת לאמאשלי 0: אני שמחה שלא קרה לך כלום!
זה ממש יפה אין הערות (:
אני מפחדת להתקשר אליה ולספר לה דברים כאלה, היא תיקח את זה קשה מדי.
אה, כן, תודה רבה! :)